החלטה בתיק א 201833/02

1.                   זוהי בקשה להתיר לנתבעות להביא ראיות לסתור את החלטת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הועדה") שקבעה בהחלטתה מיום 8.6.04 כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשעור של 20% לפי סעיף 72 (ב) בגין פגיעה בינונית בחלק הוסטיבולארי.

2.                   לטענת הנתבעות, לא הונחו בפני הועדה נתונים רלבנטיים הנוגעים למצבו הרפואי של התובע עובר לתאונה.

הנתבעות טוענות כי אין חולק כי התובע היה מעורב בעברו במספר רב של תאונות דרכים . בתאונות הדרכים משנת 1994, 1995, 1996, ו- 1997, נפגע התובע בראש והחל להתלונן על סחרחורות. הנתבעות צירפו מסמכים רפואיים לתמיכה בטענותיהן אלה. הנתבעות סבורות כי הפגיעה בגינה נקבעה לתובע נכות, היתה קיימת אצל התובע עוד בשנת 1994 והועדה בחרה להתעלם ממצא זה. הנתבעות מפנות לתעודה רפואית מיום 17.11.94 בה מצויין כי נצפה אצל התובע ניסטגמוס הוריזונטלי, היינו  - פגיעה במערכת הוסטיבולרית.

לטענת הנתבעות עיון בדו"ח הועדה מעלה כי הועדה לא התייחסה לממצא זה וכי הועדה לא קיבלה החומר המיוחס לעברו של התובע.

עוד טוענות הנתבעות כי בדיקת ה-E.N.G בה עיינה הועדה מבטאת בין היתר גם את פגיעתו של התובע בשנת 1994.

הנתבעות בהגינותן מציינות כי התובע ציין בפני הועדה כי נפגע בעברו אך הועדה לא עיינה בחומר הרפואי מעברו של התובע כי אם בחומר רפואי משנת 2001.

עוד טוענות הנתבעות כי הוועדה לא ביצעה לתובע בדיקות מתבקשות.

3.                התובע מתנגד לבקשה. לטענת התובע, אין טעם מיוחד המצדיק הבאת ראיות לסתור. התובע ציין בפני הועדה כי נפגע בעבר בתאונות דרכים. כל תאונות העבר הינן תאונות עבודה וכל המסמכים הרפואיים אותם מאזכרות הנתבעות בבקשתן הינם תעודות רפואיות לנפגע בעבודה וברור שמצויים בידי הועדה. יתרה מכך, משלא נקבעה נכות בעבר על ידי המל"ל בגין תאונות אלה הרי שאין עסקינן כלל ב"מצב קודם" שהועדה צריכה להתייחס אליו .

4.         בטרם מתן החלטתי זו קבעתי ביום 19.12.04 כי הנתבעות ישלימו התיעוד הרפואי בנוגע לעברו של התובע. הנתבעות הודיעו ביום 20.1.05 כי אין ברשותן חומר נוסף, לכן ההחלטה תינתן על יסוד המסמכים שהונחו בפני.

5.         דיון

סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") קובע:

" בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

נפסק כי ההיתר להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות שעל פי דין מיועד למקרים חריגים ומיוחדים. בית המשפט  הצביע על שני סוגי טעמים העשויים להצדיק מתן היתר כזה:

א.                  טעמים משפטיים, כגון שההליך בו נקבעה הנכות שעל פי דין אחר, היה נגוע בפגם מהותי .

ב.                  טעמים עובדתיים, כגון מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי המל"ל ועד לדיון בבית המשפט .

(ראה בענין זה בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חב' לביטוח בע"מ  פד"י לט (4) 505, ע"א 5779/90 "הפניקס הישראלי" חב' לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פד"י  מה (4) 77. אליעזר ריבלין, תאונת דרכים , סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה חדשה ומעודכנת, עמ' 495,494).

בעניינינו, טענות הנתבעות מתייחסות לכך שנפל פגם מהותי בדיוני הועדה, בשל העדר חומר רפואי מלא אודות עברו של התובע.

6. מעיון במסמכים הרפואיים אותם צרפו הנתבעות ואשר עליהם הם מבססות את בקשתן מצטיירת התמונה הבאה:

-     בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה שניתנה לתובע על ידי מומחה נוירולוג בגין פגיעה מיום 11.11.94 נרשם: " בבדיקה נוירולוגית ניסטגמוס הוריזונטאלי רומברג טסט חיובי" (נספח ב' לבקשה) .