החלטה בתיק א 19914/03

1.                  מונחת בפניי בקשת הנתבעת למחיקתה של התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית, ולחלופין, להורות על העברת הדיון בתביעה לבית משפט המוסמך-הוא בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.

2.                  ביום 24.2.03 הגישו התובעים תביעה לסעד הצהרתי כנגד הנתבעת לפיה מתבקש בית המשפט להצהיר כי הנתבעת לא היתה רשאית להטיל על התובעים היטל סלילת כבישים ומדרכות, תשלומים בגין תיעול ובגין היטל ביוב.
לטענת התובעים, הנתבעת השיתה עליהם, באופן בלתי חוקי, אגרות והיטלי פיתוח, שכן חלקם של התשלומים בוצעו בעבר עבור תשתיות הפיתוח ובחלקם אף בשל אי ביצוע התשתיות על ידי הנתבעת ו/או אי ביצוען במועד רלוונטי המכה את הנתבעת בהשתת התשלומים.

3.                  לטענת הנתבעת  יש להורות על מחיקת התביעה כנגדה מחמת העדר סמכות עניינית, ולחילופין, להורות על העברת הדיון בה לבית המשפט המוסמך-הוא בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.

לטענתה, הסמכות העניינית לדון בתביעה מסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים.
לטענתה, ביום 16.2.05 ניתן על ידי בית המשפט העליון, פסק דין ברע"א 11224/04 המועצה המקומית פרדסיה נ' בלונדר ואח' (טרם פורסם), בו קובע בית המשפט העליון מפורשות כי רק בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מוסמך לדון בהחלטה של רשות מקומית, לפי סעיף 8(א) לתוספת לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 וכי "החלטה של רשות מקומית" כוללת לפי קביעת בית משפט זה גם משלוח דרישות לתשלום אגרות והיטלים על פי חוקי העזר (למעט דרישות לתשלום היטלי ביוב, עליהן חל דין מיוחד).

הואיל ונסיבות הגשת התביעה דנן ונסיבות פסק הדין דומות, שכן בשני המקרים הוגשה תביעה אזרחית בו עותרים התובעים לסעד הצהרתי  לפיהם פטורים הם מתשלום אגרות והיטלים, אשר הושתו עליהם על ידי העירייה, יש להורות על מחיקת התביעה בשל העדר סמכות עניינית ולחילופין להעביר הדיון בתובענה לבית משפט מחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.

4.                  מנגד טוענים התובעים, כי הסמכות העניינית לדון בתובענה מוקנית לבית משפט זה, הדן בתביעות אזרחיות, שכן התביעה דנן, נושאת אופי "אזרחי" ובאשר ההליך בערכאה אזרחית מתאים יותר לבחינה של השאלות נשוא כתב התביעה, וזאת לאור ריבוי המחלוקות העובדתיות וחוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים.

עוד טוענים התובעים, כי טענת חוסר הסמכות מועלית, בחוסר תום לב, ערב תחילת ההוכחות בתיק ויש בהעברת הדיון בתובענה כדי לעכב את שמיעת התיק בטענות פורמאליות.

עם זאת, טוענים התובעים כי על  מנת לקדם את שמיעת התיק מסכימים הם להעביר את התיק לבית המשפט לעניינים מנהליים.

5.                  סעיף 5 לחוק קובע, כי:

"בית משפט לענינים מינהליים ידון באלה -

(1) עתירה נגד החלטה של רשות בענין המנוי בתוספת הראשונה (להלן - עתירה מינהלית)..."

פרט 8 לתוספת לחוק קובע כדלקמן:

"(א) החלטה של רשות מקומית או של נושא משרה או תפקיד בה, למעט החלטה הטעונה אישור שר הפנים; לענין זה, 'אישור' - בכל דרך ולרבות החלטה שלא לאשר".

סעיף 2 לחוק מגדיר "החלטה של רשות" כ "החלטה של רשות במילוי תפקיד ציבורי על פי דין, לרבות העדר החלטה וכן מעשה או מחדל".

מהאמור לעיל עולה, כי גם מעשה או מחדל של רשות מקומית נתון לסמכותו העניינית של בית משפט לעניינים מנהליים.

6.                  נשאלת השאלה, מהי היקפה של הסמכות העניינית על פי פרט 8(א) לתוספת הראשונה והאם כל מעשה או מחדל של רשות מקומית מצוי בסמכותו של בית משפט לעניניים מנהליים או שמא מדובר רק במעשים או מחדלים מסוימים?

7.                  ברע"א 11224/04 המועצה המקומית פרדסיה נ' מוריס בלונדר ואח' (טרם פורסם), שצורף לבקשת הנתבעת, קבע כבוד השופט א' גרוניס כדלקמן: