החלטה בתיק א 19909/06

למבקש חוב שנוצר בחשבונו אצל הבנק התובע (להלן: "הבנק") ובגינו הוגשה תביעת

הבנק נגד המבקש ב"סדר דין מקוצר".

בבקשתו נשוא החלטה זו אין המבקש כופר בגובה החוב והוא מעלה טענות שונות באשר להתנהלות הבנק אשר לטענתו, גרמה לו נזק, והביאה להיווצרות החוב האמור.

אם ינוקה חומר הטענות מכל הסיגים, נשארת טענה אחת צרופה, והיא שהבנק לא פעל בהתאם להסכם שהצדדים קראו לו הסכם STOP LOSS(נספח ב' לתצהיר המבקש, מוצג במ/6) אשר לפיו מורשה היה הבנק למכור את ניירות הערך של המבקש אשר היו ברשותו בכל עת שבה יחרוג חשבון המבקש שבמט"ח שנוהל על ידיו בבנק לצורך רכישת ניירות ערך זרים, מיתרת זכות.

לטענת המבקש, נוצרה חריגה כאמור בחשבונו, היא החריגה נשוא התביעה ופקידת הבנק, אחת בשם לינה, הודיעה לו ביום 15.11.05 שהיא תמכור את כל תיק ניירות הערך של המבקש בבנק על מנת לכסות את החוב; הבנק, בניגוד לאותה הודעה, מכר רק את תיק ניירות הערך הישראלים וזאת כאשר תיק ניירות הערך הזרים היה מורכב מאופציות שמועד פקיעתן היה שלשה ימים לאחר מכן; אלה כאמור, לא נמכרו וערכן אופס, והתובע הפסיד את האפשרות לממש את אותן אופציות ברווח, או לפחות לצמצם את הפסדיו ונותר עם החוב לבנק (סעיפים 1, 2 לסיכומי טענות המבקש).

ספק בעיני (וככל הנראה כך גם בעיני המבקש) אם ההסכם הנ"ל מחייב את הבנק למכור ניירות ערך בעת חריגה כאמור, או משאיר לו את שיקול הדעת לבצע זאת ועל כן מסתמך המבקש על שיחה עם אותה לינה, כמקור לחבותו של הבנק לבצע את המכירה האמורה ומקור לזכותו של המבקש כלפי הבנק מכך שהבנק חדל מביצוע מכירת האופציות הזרות הנ"ל (להלן: "האופציות").

אין צורך להידרש לברור האמור לעיל, הן לעניין חבות הבנק לפי ההסכם והן לעניין תוכן השיחה עם אותה לינה, הואיל ולא מצאתי שעל פי הנתונים שהובאו בפני יש מקום לתת למבקש רשות להתגונן בכל מקרה.

כאמור, טענת המבקש היא שהשיחה עם לינה התקיימה ביום 15.11.05 וכי תוקפן של האופציות פקע שלשה ימים לאחר מכן.

המבקש הוא "פעיל" בשוק ניירות הערך ואת פעילותו ביצע בין היתר באמצעות הבנק, וגם ישירות עם חדר העסקאות של הבנק (סעיפים 8 עד 14 לתצהירו); במסגרת פעילותו השוטפת בשוק ניירות הערך היה המבקש נותן, באופן יום יומי הוראות קנייה ומכירה באמצעות האינטרנט (עדותו בעמ' 2 לפרוטוקול שורות 20 ו 27).

בעדותו הנ"ל אישר המבקש את תדפיס פעולות המכירה באינטרנט מוצג במ/9 ואת נתוניו (שם, שורות 23, 24; להלן: "התדפיס").

עולה מהתדפיס הנ"ל שהמבקש נתן הוראות מכירה לאופציות ביום 15.11.05 ולאחריו, דבר שיש בו כדי לשלול את טענותיו לפיהן לינה הייתה אמורה למכור את אותן אופציות או מכל מקום, שאי מכירת האופציות על ידי לינה גרמה לו נזק הואיל והוא ידע על כך שהן לא נמכרו על ידיה ויכול היה לתת הוראות מכירה בעצמו.

לטענת ב"כ המבקש, עשוי הוא שהוראות המכירה של האופציות, כפי מועדיהן בתדפיס, הן הוראות שניתנו קודם לכן ונותרו במערכת כהוראות בלתי מבוצעות עקב הגבלת שער מכירה שניתנה על ידי המבקש בעת מתן ההוראה והנחזית על גבי התדפיס (סעיף 15 לסיכומי טענות המבקש; ראה גם דברי המבקש עצמו בעמ' 2 שם בשורות 24, 26); לטענה זו מוצא ב"כ המבקש סימוכין בכך שמחיר הגבלת השער בשעור של  5 $ הוא גבוה ביותר לעומת המחיר שמציג הבנק לאופציה באותו המועד בסך של 20 סנט, במוצג במ/12, ומצביע על כך שההוראה ניתנה זמן רב קודם לכן.

לטענה זו יכול והיה יסוד אולם המבקש עצמו מאשר כי הוא נכנס למערכת האינטרנט במועדים המופיעים בתדפיס לביצוע מכירות (שם, שורה 28); לאמור, גם אם ההוראות שבתדפיס ניתנו במועדים קודמים אין הדבר משנה לגבי ידיעתו של המבקש על כך שהאופציות לא נמכרו, בין לפי הוראותיו ובין על ידי לינה, שכביכול הייתה אמורה למכור אותן, ואילו חפץ לממש את האופציות על מנת להקטין או לאיין את החוב לבנק, יכול היה לתת הוראות מכירה חדשות, בהגבלת שער חדשה ותואמת יותר, אולי, את המציאות באותה עת.

כך או כך, אי מכירת האופציות, אפילו אמרה לינה הנ"ל שהיא תמכור אותן, אין בה כדי להקים למבקש הגנה כנגד תביעת הבנק.

הבקשה נדחית.

המבקש ישא בהוצאות הבנק בבקשה זו, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של

-.3,000 ש"ח ומע"מ בצרוף ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תעביר העתק החלטה זו לצדדים בדואר.

ניתנה בלשכתי, היום ב' בחשון, תשס"ז (24 באוקטובר 2006) בהעדר הצדדים