החלטה בתיק א 19589/07

בפני בקשה לסילוק תובענה על הסף.

ביום 22 פברואר 2007, הוגשה על ידי ראובן סלוביק (להלן: "סלוביק"), תביעה למתן חשבונות נגד הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ (להלן: "הבנק").

סלוביק, הגיע להסכם עם צד ג', כי האחרון ימחה לטובתו מניות אותם החזיק צד ג' אצל הבנק. ואכן ביום 6 באפריל 1986, הודיע הבנק כי קיבל את הודעת צד ג', לזכות את חשבונו של סלוביק בבנק המזרחי מאוחד בע"מ, בתמורות ניירות הערך כאמור, במועדי פרעונם.

במהלך שנת 1988, או בסמוך לכך (כנטען על ידי ב"כ סלוביק, במכתבו לבנק מיום 9 אוגוסט 2004), פתח סלוביק את ח-ן 495271-105 אצל הבנק (להלן: "חשבון הבנק"), לצורך ביצוע הפקדה של פדיונות ניירות הערך כאמור.

במכתב מיום 9 אוגוסט 2004 דרש ב"כ סלוביק לקבל מידע בדבר חשבון הבנק והסכומים אשר הופקדו בו.

אין בפני את תשובת הבנק לאותה פניה.

כשנתיים וחצי לאחר מכן הוגשה התובענה למתן חשבונות, אשר דחייתה מבוקשת כעת.

הבנק טוען כי דין כל הטענות הנוגעות למועדים הקודמים ליום 23 פברואר 2000 דינן להדחות על הסף בטענת התיישנות. תובענת סלוביק, טוען הבנק התיישנה לפני שנים רבות ובכל מקרה, יש לדחותה על הסף גם מחמת שיהוי.

סלוביק הגיב  לבקשה. הבנק השיב עליה ובהתאם להחלטת כב' הש' פורג, מיום 2 במאי 2007 הוחלט כי הבקשה תידון בדיון שהיה קבוע ליום 16 במאי 2007. במועד הדיון הוחלט כי סלוביק יודיע לביהמ"ש אם בכוונתו למחוק התביעה, נוכח טענת ההתיישנות או אם רצונו להמשיך בהליכים ובמקרה זה תנתן החלטה בבקשת הדחיה על הסף.

סלוביק הודיע ביום 25 ביוני 2007, כי ברצונו להמשיך ולנהל את ההליך נשוא התובענה. הבנק הגיב על הודעתו ביום 11 יולי 2007 וחזר על עמדתו לפיה יש לדחות את התובענה על הסף.

עיינתי בטענות הצדדים והחלטתי לדחות את בקשת הבנק.

1.      איני מקבלת את טענת הבנק, בסעיף 2 א לתגובתו האחרונה, כי סלוביק אינו לקוח של הבנק. לפחות בכל הנוגע לח-ן 495271-105, סלוביק הינו לקוחו של הבנק. מטיעוני הבנק עולה כי חשבון זה נסגר רק ביום 30 ינואר 2002. במכתב הדרישה מיום 9 אוגוסט 2004 ביקש סלוביק לקבל מידע אודות חשבון הבנק והסכומים אשר הופקדו בו. כפי שציינתי לעיל, לא הונחה בפני תשובת הבנק, ולכן איני יכולה להתייחס אליה.

2.      איני מקבלת את טענת הבנק כי אין לחייבו בהצגת מסמכי חשבונו של לקוח, רק מן הטעם שהמסמכים לא נדרשו במשך שנים ארוכות. זכותו של בעל חשבון לקבל מסמכים אודות חשבונו והכספים שהוכנסו לחשבונו. כל עוד לא הוכיח הבנק כי הוא מסר לו אותם במשך השנים, כאמור בכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), התשנ"ב-1992.

3.      סלוביק אינו טוען כל טענה, בשלב זה, כנגד הבנק ואין הוא מעלה כל דרישה בגין כספים שהיו צריכים להימצא בחשבונו. כל שהוא מבקש הוא לקבל מידע אודות הפעולות שנעשו בחשבונו, ואשר לטענתו לא קיבל מידע זה, חרף דרישתו כמפורט.

לענין זה אפנה לת"א (שלום ת"א) 59190/03 - זערור מאיר נ' בנק דיסקונט בע"מ, תק-של 2006(3), 3855 , 3858 (2006). כב' הש' ד. אבניאלי:-

"אמור מעתה - כספים שאדם מפקיד בחשבון פיקדון הם בגדר הלוואה, הניתנת על ידו לבנק. הואיל והכסף מאבד את "ישותו המיוחדת", אין תקופת ההתיישנות מתחילה אלא למן יום הדרישה. לקוחות רשאים להחזיק בפקדונות לאורך שנות דור. איש אינו מחייבם לדרוש השבתם במועד מסוים דווקא, שכן הבנקים רשאים לעשות שימוש בכספי הפיקדון, ובלבד שהפיקדון יושב ללקוח כאשר יחפוץ בכך. גם במקרה זה, היה על הבנק להחזיק בפיקדון, עד שידרש להחזירו לתובע, בצירוף הריבית הדולרית שנקבעה בגינו. תקופת ההתיישנות נמנית מיום הדרישה ולא ממועד אחר כלשהו, ולכן אין מדובר בתביעה שהתיישנה."

וכן לדברי כב' הש' ברק (כתוארו אז) בד"נ 32/84 עזבון ולטר נתן וויליאמס ז"ל נ' (BANK (LONDON, פ"ד מד(2), 265, 274):