בש"א, א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
19295-07,159064-07
16/05/2007
|
בפני השופט:
צבי כספי
|
| - נגד - |
התובע:
חברת הגרעין בע"מ
|
הנתבע:
1. הרסן שיווק בע"מ
2. משה סנפיר
|
| החלטה |
הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") רכשה מעת לעת סחורה אצל התובעת, כפי המפורט בכתב התביעה שהוגש ב"סדר דין מקוצר" בסכום שפרוטו מצוי בכרטיס הלקוח של הנתבעת אצל התובעת שתצלומו מצורף לכתב התביעה כנספח א' (להלן: "הכרטיס").
הנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע") ערב לחובות הנתבעת כלפי התובעת כמפורט בכתב התחייבות או ערבות החתום על ידי הנתבעים שניהם ותצלומו מצורף כנספח ב' לכתב התביעה (להלן: "כתב הערבות").
בבקשתם נשוא החלטה זו עתרו הנתבעים במאוחד הן לרשות להתגונן והן למחיקת הכותרת "סדר דין מקוצר" מעל כתב התביעה.
בקשה כזו, הגם שניתן להגישה באופן כזה, אין זה מעשה נכון לעשותו; ככלל, יש לדון בשאלת מחיקת הכותרת לפני הדיון בבקשת הרשות להתגונן שכן בטרם נקבע שהתביעה הוגשה כדין בסדר הדין הנ"ל, אין מקום לברר האם צריך לתת רשות להתגונן, שאולי יכול הוא וזכאי הנתבע להתגונן בזכות ולא ברשות; עשוי הוא, שאם תוגש בקשת מחיקת הכותרת יחד עם בקשת הרשות להתגונן, שבית המשפט לא יראה, ובדין כך, לדון בנפרד בשתי הבקשות ונימצא הנתבע מוותר למעשה על אפשרות הגנה דיונית שברגיל נתונה לו [ ראה: גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" מה' 7 עמ' 308-309 ].
למרות זאת, והגם שב"כ הנתבע, ד"ר בנטון בחרה שלא ללכת בדרך הראויה, כפי שלעיל, ראיתי לנכון שלא לדון בשלב זה בבקשת הרשות להתגונן אלא במחיקת הכותרת בלבד, ולעניין זה היה הדבר גם על דעתו של ב"כ התובעת.
"...כשירותה של התביעה להתברר בסדר דין מקוצר צריך ויבחן לפי האמור בכתב התביעה ונספחיו" [ זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", מה' 7 פיסקה 527 עמ' 665 ].
לאור כך, טענותיה של ב"כ הנתבע, ד"ר בנטון, בכל הנוגע לאי המצאת מסמכים שהתבקשו על ידיה או באשר להיות סעיפים מסוימים בכתב הערבות בגדר של "תנאים מקפחים" אינם עניין לדיון בשלב זה אלא בשלב הדיון בבקשת הרשות להתגונן, אם לא תמחק כותרת התביעה.
לא נותרת לנתבעים כל טענה של ממש כנגד סדר הדין; התביעה היא ל"סכום קצוב" והראיה לו מצויה בכרטיס, אשר לפי סעיף 4 לכתב הערבות יש בו משום "ראיה לכאורה" בכל הנוגע לחובות הנתבעים.
כתב הערבות עצמו מהווה, ללא כל ספק, על פניו, הסכם שבין הצדדים וכך עמדה התובעת בתנאי המינימום הנדרשים לעניין הגשת התביעה ב"סדר דין מקוצר" [ ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ ואח' נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פד"י מה3 עמ' 188; ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ ואח' נ. בנק למסחר בע"מ, פד"י מז5 עמ' 133 ].
מכאן שדין הבקשה למחיקת הכותרת להדחות.
בטרם סיום, ובכך מקדים אני את המאוחר אך נראה לי לעשות כך לקיצור הזמן, אני קובע שעל התובעת להמציא לנתבעים את עותקי תעודות המשלוח של הסחורה שסופקה לנתבעת ואת עותקי החשבוניות שהוצאו לה.
ב"כ הנתבעים דרשה זאת מהתובעת במכתב הנספח לתצהיר הנתבע התומך בבקשה נשוא הדיון, ככל הנוגע למתן הרשות להתגונן.
ספק בעיני אם זכאים הנתבעים לגילוי המבוקש; ראשית, הכרטיס מהווה כאמור ראיה לכאורה לחוב הנטען מחד, ומאידך, תעודות המשלוח והחשבוניות אמורות היו להימצא בידי הנתבעת כמי שמסמכים אלה הוצאו לה.
לא נטען בתצהירו של הנתבע כי הנתבעת, לא קבלה סחורה מאת התובעת; נהפוך הוא; בסעיפים 16 ו 17 לתצהירו טען הנתבע כי הנתבעת חדלה לפעול החל ביום 1.1.07 ולכן "לא ברור הכיצד נוצר החוב" וכי מדובר ב"כשלון תמורה מלא" [ ונראה כי ד"ר בנטון ערבבה בניסוחיה ביטויים בלתי רלבנטיים מדיני השטרות ].
עיון בכרטיס מעלה כי החוב נוצר בתקופה שקדמה למועד הנ"ל ומכאן, שלכאורה, אין בפי הנתבעים טענה כלשהי, אפילו לא לכאורה ואפילו לא לברור, בגין החוב שלפי הכרטיס.
יחד עם זאת, על מנת להמעיט ביריבות ולמען היעילות ומאחר ושמעתי מפי ב"כ התובעת שאין לו התנגדות למסור את המסמכים המבוקשים איני רואה סיבה שלא ימסרו אלה לנתבעים [ ולא הבנתי מה בדיוק כוונתה של ד"ר בנטון בהתנגדותה ל"הרחבת חזית" כאשר היא זו המבקשת את המסמכים, ואין הם באים לצורך התביעה אלא דווקא לדרישות ההגנה ].
לאור כל האמור לעיל אני קובע על כן דלקמן:
הבקשה למחיקת הכותרת נדחית.
הנתבעים ישאו בהוצאות הדיון בעניין זה, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של