החלטה בתיק א 191527/02

            הבקשה וטענות הצדדים

1.         בפני בקשה להתיר הבאת ראיות לסתור את החלטת הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי, אשר קבעה בהחלטתה מיום 3/12/03, כי למבקש 10% נכות צמיתה לפי סעיף 37 (7) א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 בגין הגבלה קלה בתנועת עמוד שדרה מותני, מתוכם 5% נכות בגין מצב קודם ו- 5% נכות, בגין תאונת הדרכים מיום 11/2/02 היא התאונה נשוא התביעה.

2.         לטענת המבקש, מצבו הרפואי הוחמר לאחר שנבדק על ידי הועדה.

את טענתו בדבר החמרה במצבו, סומך המבקש, על תיעוד רפואי עדכני, משנת 2005 לרבות ממצאי בדיקות CT ו- MRI, מסמכים המתעדים תלונות על תחושת הרדמות וכאבים ברגל שמאל, טיפול בזריקות אפידוראליות, המלצה לשימוש בתומך גב וניתוח שאיבה וכן אשפוז מיום 19.4.05 ועד 21.4.05 , בגין כאבי גב.

3.         המשיבות מתנגדות לבקשה. לטענתן, ככל שהמבקש טוען כי חלה החמרה במצבו הרפואי, עליו להגיש בקשה להכרה בהחמרת מצב ולא לנקוט בדרך של הגשת בקשה להבאת ראיות לסתור.

            לגופו של עניין, טוענות המשיבות כי בתלונותיו של המבקש, אין כל חדש שכן תלונות דומות בדבר כאבי גב תחתון עם הקרנה לגפיים התחתונות, עמדו בפני הועדה הרפואית.

4.         למען שלמות התמונה יצויין כי בתיק זה, הוצעה הצעת פשרה, לרבות בשאלת החבות, ומשלא הושג הסדר, הוגשה על ידי המבקש, תשובה לתגובת המשיבות.

לטענת המבקש, אין לקבל טענת המשיבות כי תרופתו הינה בפנייה בבקשה להכיר בהחמרת מצב שכן על פי הדין והפסיקה, אין  על המבקש כל חובה לפנות למל"ל, בבקשה להכרה בהחמרה, מה גם שמדובר בהליך ממושך.

            עוד טוען המבקש כי עיון בתיעוד הרפואי העדכני מלמד כי טרם קביעת הועדה, עיקר תלונותיו, נגעו לצד ימין של גופו ואילו החמרת המצב כיום, נוגעת לכאבים והקרנה לצד שמאל.

דיון

5.         סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן:"חוק הפיצויים") קובע:

            "...בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה להביא  ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

            הלכה היא, כי היתר להביא ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות על פי דין ינתן במקרים מיוחדים וחריגים. בית המשפט הצביע על שני סוגי טעמים, העשויים להתיר מתן היתר כזה.

א.         טעמים משפטיים, כגון שההליך בו נקבעה הנכות שעל פי דין, היה נגוע בפגם מהותי דוגמת תרמית או בטלות מעיקרה.

ב.         טעמים עובדתיים, כגון מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז שנקבעה נכותו ע"י המל"ל ועד לדיון בבית המשפט.

            (ראה לעניין זה: בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פד"י ל"ט (4) 505, ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פד"י מ"ה (4) 77, א. ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה חדשה ומעודכנת, עמ' 494, 495, להלן: "ריבלין").

6.         כאמור, שינוי במצבו של הנפגע, מאז נקבעה דרגת נכותו על פי דין, יצדיק, בדרך כלל, מתן היתר להבאת ראיות לסתור, ראה לעניין זה: רע"א 863/93 התעשיה האווירית לישראל בע"מ ואח' נ' קמחי, פד"י מ"ז (4) 815, 822 והאמור בספרו של ריבלין, שם בעמ' 495: "כדוגמא למקרים כאלה יכול לשמש מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי הועדה הרפואית של המוסד ועד לדיון בבית משפט".

7.         בענייננו, נכותו של המבקש, נקבעה על ידי הועדה הרפואית, בדצמבר 2003.

            המסמכים הרפואיים המתעדים את תלונותיו של המבקש והטיפול הרפואי שקיבל, בשנת 2005, לרבות בדיקות הדמיה עדכניות, אשפוז באפריל 2005 וטיפול בהזרקות אפידורליות, עלולים להצביע על החמרה או שינוי שחל במצבו של המבקש,מאז דצמבר 2003.