החלטה בתיק א 189251/02

1.         העובדות הצריכות לעניין

שישה עשר התובעים, תושבי בניין ברחוב משה שרת12 בירושלים וחליפיהם (להלן:- " התובעים"), כרתו עם הנתבעות, שיכון ופיתוח לישראל בע"מ ושותפות שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, וולפסון קלור מאיר בע"מ ויצוא חברה להשקעות בע"מ (להלן:- " הנתבעות") חוזים לרכישת דירות באותו בניין עובר לשנת 2002. למרבה הצער נתגלו בדירות שורה של ליקויים.

מהנדס הבניין מר יצחק ברמן מונה כמומחה מטעם בית-המשפט והלה הגיש את חוות דעתו ביום 24/10/2006 וממנה עולה, כי חלק מן הליקויים עדיין שריר וקיים עד לעצם היום זה.

ביום 31/10/2006 התקיימה ישיבה בתיק ובה הודיעו הנתבעות, כי הן מוכנות לתקן את הליקויים, עליהם הצביע מר ברמן בחוות-דעתו ובפיקוחו. ברם, התובעים התנגדו להצעה זו.

ביום 06/11/2006 הוגש לתיק בית-המשפט מכתב מאת המהנדס מר ברמן ובו הובהר, כי ביצוע פיקוח שוטף על עבודות תיקונים איננו בתחום העיסוק של משרדו של המומחה, אך הביע נכונות לבדוק את טיב ביצוע עבודות התיקון לאחר ביצוען.

מונחת לפניי, איפוא, השאלה, האם יש לאפשר לנתבעות לתקן את הליקויים בהתאם לבקשתן בישיבת יום 31/10/2006, או שמא אין להיענות לבקשה זו, לה מתנגדים התובעים, אשר עומדים על קבלת פיצויים כספיים בגין הליקויים הנ"ל.

לשם הכרעה בסוגיה זו בלבד הגישו הצדדים סיכומים בכתב וכעת לי להכריע בה.

2.         טענות הצדדים

מסיכומי התובעים, להם צורף תצהירו המאמת של התובע מס' 14, ומעיון בהם עולה, כי הללו מבכרים שלא לאפשר לנתבעת לבצע תיקונים בדירותיהם, כבקשתה, וזאת מן הטעמים דלהלן:

א.         התביעה הוגשה זה מכבר ובמהלך ארבע השנים שחלפו נקטה הנתבעת בשיטות שונות לעיכוב בירור ענייני, יעיל ומהיר של התובענה. הדרישה לאפשר לנתבעת לתקן את הליקויים עתה, נחזית כחלק מאותה מסכת עיכובים וזאת אין להתיר (סעיף א.1 לסיכומיהם בכתב).

ב.         כתוצאה מהימשכות ההליכים בתיק והעיכובים שיזמה הנתבעת, ביכרו חלק מן התובעים לשפץ את דירותיהם בעצמם, אחרים מכרו את דירותיהם, ואחרים אינם מעוניינים, בעקבות כל הנ"ל, כי הנתבעת או מי מנציגיה, יבצעו תיקונים בדירותיהם, שכן אין הם סומכים עליה עוד (סעיף א.2).

ג.          מומחה מטעם ביהמ"ש נחזה להיות כמי שמשתף פעולה עם הנתבעת ואף סירב מטעמיו שלו לפקח על ביצוע התיקונים. בנוסף, עלויות עבודתו ובשיעורים גבוהים ביותר הועמסו על כתפי התובעים ומכאן, כי הצעת הנתבעות, לביצוע התיקונים בפיקוח המומחה מטעם ביהמ"ש, אין בה ממש (סעיף א.2).

ד.         בתביעתם לא עתרו התובעים לסעד של ביצוע בעין, כי אם אך לסעדים כספיים ומכאן שדרישת הנתבעות לבצע תיקונים, נטולת כל בסיס (סעיף ב.1).

ה.         הדרישה האמורה הועלתה כלאחר יד ובניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המגדירות כיצד תוגש בקשה בכתב ומבלי שניתנה לה הנמקה כדבעי (סעיף ב.2.)

ו.          לאור הימשכות ההליכים בתיק ואופיים, דרישת הנתבעות לביצוע תיקונים בשלב זה, כמוה כדרישה למחיקת התובענה על הסף ומכאן שיש לראות את כל העובדות המטענות בכתב התביעה כאילו הוכחו כנכונות (סעיף ב.4.).

ז.          הנתבעות העלו את דרישתן בחוסר תום לב וזאת לאור העובדה, כי פעמים מספר בעבר פנו התובעים אליהן וביקשו, כי תבצענה תיקונים, אך פניותיהם הושבו ריקם ואילו בכתב הגנתן התכחשו מניה וביה לאחריותן לביצוע התיקונים הנ"ל ולכן אין מקום עתה לאפשר להן להעלות דרישה זו. לשם חיזוק טענה זו מפנים התובעים לפרשת ע"א 472/95 זלוצין נ' דיור לעולה פ"ד נ(2) 858 (להלן:- "פרשת זלוצין") ולפרשת ע"א 2299/99 שפייר נ' דיור לעולה, פ"ד נה(4) 213 (סעיף ב.5.).

ח.         במהלך השנים סבלו התובעים מנזקים רבים בעקבות ליקויי הרטיבות  והליקויים האחרים, שנתגלו בדירותיהם, וכן מהתעלמות נמשכת מצד הנתבעות. וכך, למעט ביצוע מספר מועט של תיקונים שוליים, סירבו התובעות לבצע את התיקונים הנדרשים כדבעי ונמנעו מלפרט את אופי התיקונים ומשכם הצפוי. זאת בשל רצונן להרתיע את התובעים להוסיף להלין על הליקויים  (סעיפים ג.1-ג.5). התובעים ניאותו להתיר לנתבעות לבצע את התיקונים הנ"ל בדירותיהם וזאת על-אף שלא קיבלו את הפירוט הנדרש והתיקונים לא רוכזו למועדים תכופים, עובדה שגרמה לטרדה רבה (סעיף ג.6.)

ט.         בין הליקויים מנויים גם ליקויים בטיחותיים חמורים, אך הנתבעות ונציגיהן התעלמו מהתרעות התובעים ו/או ביצעו תיקונים באופן שרירותי. גם כאשר התריעו התובעים על כוונתם לפתוח בהליכים משפטיים, הדבר לא זירז את הנתבעות. מכאן מובן, מדוע דרישתן לבצע את התיקונים בעת הזו, חוטאת בהיעדר תום לב (סעיף ג.7.)

י.          משהוכחה חבותו של אחד הצדדים ברי, כי ברירת הסעד מסורה לנפגע ו/או לניזוק ובענייננו - הללו מבכרים קבלת פיצויים תחת ביצוע בעין (סעיף ד.1).