החלטה בתיק א 18680/07

1.         בפניי בקשת רשות להתגונן מפני תביעה לתשלום חוב בסך של 363,678 ש"ח שהצטבר בחשבון הבנק של הנתבע, שנוהל אצל הבנק התובע ( להלן: "הבנק").

2.         הנתבע טען להגנתו כי הבנק העביר בלא ידיעתו או הסכמתו כספים מן החשבון נשוא התביעה, אל חשבונה של חברה בשליטתו, והבנק אף הודה כי מדובר בטעות של אחת הפקידות. הנתבע מוסיף וטוען כי הבנק דורש ממנו פרעון הלוואה בסך של 355,000 ש"ח שהועמדה בחשבונו, מבלי שידע על כך ומבלי שביקש זאת. במסגרת תצהיר משלים, טוען הנתבע כי הבנק התנה עימו שרות בשרות בכך שכפה עליו פתיחת תוכנית חסכון בחשבון.

3.         יצויין כי הנתבע טען גם כי הבנק מסרב להעביר אליו דפי חשבון, אלא שבעיה זו נפתרה בסופו של דבר משום שהבנק העביר לנתבע בהמלצת בית המשפט את דפי החשבון המבוקשים, והנתבע אף הגיש תצהיר משלים לאחר מכן.

4.         כידוע, מי שמבקש רשות להגן חייב להיכבד ולפרט היטב את הגנתו, ואינו יכול לפטור את עצמו על ידי העלאת טענות כלליות וסתמיות בעלמא (ראה ע"א 385/59 החברה הא"י לתעשיות כותנה בע"מ נ' רחמני, פ"ד יד(1) 49; ע"א 316/64 ארגון פועלים ע"ש בן עמי נ' קק"ל, פ"ד יח(4) 362; ע"א 13/80 סמינר למורות בית רבקה נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד לו(1) 267; ע"א 396/88 ראובן נ' גן יאשיה, פ"ד מד(1) 549).

            במקרה דנן, הבקשה, על כל טענותיה, לוקה בהעדר פירוט מינימלי. הנתבע אינו טורח לציין את הסכומים שלדידו הועברו שלא כדין מן החשבון ומתי הועברו. הנתבע גם אינו מצרף אסמכתא כלשהי להוכחת טענה זו, למרות שדפי החשבון מצויים כיום בידיו.

            גם הטענה בדבר התנייה אסורה של שרות בשרות נטענה בעלמא, בלא כל פירוט. הנתבע אף לא טרח לכמת את שיעורו של הנזק שנגרם לו מחמת אותה התנייה אסורה, ואפילו לא העלה טענת קיזוז בקשר אליו. מי שמבקש רשות להתגונן בטענה בדבר התנייה אסורה של שרות בשרות, חייב להכבד ולמסור את כל הפרטים הנוגעים בדבר, ומובן שהוא חייב גם לערוך תחשיב של הנזק שנגרם לו מחמת אותה התנייה, דבר שלא נעשה כאן.

5.         גם הטענה לפיה הבנק העמיד בחשבון הלוואה בסך 355,000 ש"ח מבלי שהנתבע יבקשה, אינה מצדיקה מתן רשות להתגונן. טעמו של דבר הוא שהנתבע לא הצביע על הנזק שנגרם לו עקב כך, לא ערך תחשיב ולא כימת את הנזק שיכול היה להגרם לו. הכלל הוא שהלוואה שנועדה לסלק יתרת חובה בחשבון דווקא משפרת את מצבו של החייב בכך שהיא מונעת את חיוב החשבון בריבית חריגה. על כן, מי שמודה כי קיבל בפועל כספי הלוואה, כמו במקרה דנן, וטוען כי חרף זאת נגרם לו נזק עקב כך, צריך להכבד ולהציג תחשיב מדוייק כיצד בדיוק נגרם לו הנזק, תוך הצגת האלטרנטיבה, קרי, מה היה מצבו של החוב בחשבון אלמלא הועמדה ההלוואה. בהעדר נתונים לסתור, סביר מאוד להניח כי העמדת ההלוואה דווקא שיפרה את מצבו של הנתבע ולא הרעה אותו, בהתחשב באלטרטנטיבה של חשבון המצוי ביתרת חובה של 355,000 ש"ח ונושא ריבית חריגה, שהיא לעולם גבוהה יותר מריבית לפי חוזה הלוואה. בנוסף, ברי כי אלמלא הועמדה ההלוואה, החשבון היה נותר ביתרת חובה של 355,000 ש"ח כך שבכל המקרה, הנתבע היה חייב לפרוע חוב זה, בין אם יסודו בהלוואה ובין אם יסודו ביתרת חובה בחשבון.

6.         אכן, הנתבע טען בתצהיר המשלים כי ההלוואות הועמדו בחשבון פעם אחר פעם, דבר שגרר חיוב בעמלה בסך 250 ש"ח בכל פעם, מה שגרם לו נזק בגובה הסכום המצטבר של העמלות, אלא שטענה זו לוקה אף היא בהעדר פירוט מינימלי. דפי החשבון מצויים בידיו של הנתבע, ולכן יכול היה וצריך היה להציג תחשיב מדוייק בדבר שיעורו של הנזק שנגרם לו מחמת העמדתן של אותן הלוואות, דבר שלא נעשה על ידו. זאת ועוד, גם בענין זה צריך היה הנתבע להציג תחשיב המוכיח ולו גם לכאורה שנזקן הכולל של ההלוואות עלה על תועלתן, דבר שלא נעשה. ברי כי כדי להתגונן מפני תביעה לתשלום חוב בסך של  363,678 ש"ח, לא די בטענה כי הבנק חייב מעת לעת את החשבון שלא לצורך בסכום של 250 ש"ח.

7.         אשר על כן, אין מקום ליתן לנתבע רשות להתגונן, ובקשתו נדחית. הבנק רשאי ליטול פסק דין כמבוקש בכתב התביעה.

8.         המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום י"ט באלול, תשס"ז (2 בספטמבר 2007) בהעדר הצדדים הנ"ל.

                                                                                                __________________

                                                                                                        חגי ברנר, שופט

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: