החלטה בתיק א 18600/05

1.         זוהי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 20.12.05 בהעדר הגנה, בתביעה בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

            התובע (להלן: "המשיב") נפגע בתאונת דרכים ביום 21.7.03. הוא סבל מפגיעה של "צליפת שוט", ונגרם לו לטענתו קרע בעובי מלא בדרגה 2 בכתף שמאל.

2.         כתב התביעה הוגש ביום 3.3.05. משלא הוגש במועד כתב הגנה ע"י הנתבעת 1 (להלן: "המבקשת"), הגיש המשיב ביום 6.12.05 בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעת 1 ומחיקת הנתבעת 2.  ביום 20.12.05 ניתן פסק דין בהעדר הגנה, אשר חייב את המבקשת לפצות את המשיב, בגין נזקיו בתאונה בסכום של 106,000 ש"ח. המבקשת עותרת לבטל את פסק הדין.

3.         בבקשתה, ובתצהיר עו"ד המועסקת אצל המבקשת שתומך בבקשה, נטען כי טרם הגשת כתב התביעה, התנהלו חילופי מכתבים ונוהל מו"מ בין הצדדים. המו"מ לא צלח, ולאחר קבלת כתב התביעה הסדירה המבקשת במכתב מיום 17.3.05 ארכה להגשת כתב הגנה מטעמה תוך 30 יום מיום שתתקבל הודעת ב"כ התובעת להגישו. במכתב זה נשלח למשיב כתב ויתור על סודיות רפואית ונתבקשה חתימתו עליו.

ביום 26.4.05 שיגר ב"כ המשיב מכתב, אליו צורף כתב ויתור על סודיות רפואית ובו נדרשה המבקשת להגיש כתב הגנה תוך 30 יום, אלא אם תוצע לפני כן הצעה רצינית. לטענת המבקשת, מיד עם קבלת כתב הויתור על סודיות רפואית החלה לאסוף חומר רפואי, אך בשל חוסר תשומת לב לא הבחינה עו"ד אשר טיפלה בתיק, בדרישה להגשת כתב הגנה. לכן טוענת המבקשת, כי אין המדובר במקרה זה בהתעלמות מכוונת מצד המבקשת או בזלזול בבית המשפט, אלא עקב חוסר תשומת לב לא הוגש כתב ההגנה.

באשר לסיכויי ההצלחה של המבקשת, טוענת המבקשת כי הסכום שנפסק לתובע אינו משקף כלל את הפיצוי הנאות בתיק זה, זאת לאור הפגיעות הקלות מהן סבל התובע לאחר התאונה. עוד טוענת המבקשת כי  ספק אם  יש לבית המשפט סמכות ליתן פסק דין כפי שניתן. לטענתה במקרה דנן, בו המדובר בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה -1975(להלן:"חוק הפיצויים"), הדרך היחידה להוכיח טענות רפואיות היא על ידי הגשת בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט, לכן בנסיבות אלה הואיל ופסק הדין ניתן מבלי שמונה מומחה רפואי הרי שלא ניתן להוכיח ענין שברפואה ומכאן שסכום פסק הדין אינו משקף את הנזק.

מוסיפה המבקשת וטוענת כי לא הוברר אם למשיב רישיון נהיגה בר תוקף, האם כל תנאי פוליסת הביטוח מולאו וכו'.

4.         המשיב מתנגד לבקשה.

המשיב טוען כי המבקשת נהגה בו בדרך של סחבת ולא היתה בעלת כוונה אמיתית לפצותו בגין הנזק שנגרם לו. לטענת המשיב, המבקשת נהגה בזלזול מוחלט במשיב ובבית המשפט.
המשיב טוען כי על פסק הדין נודע למבקשת ביום 2.3.06, עת שוחח ב"כ המשיב עם עו"ד מטעם המבקשת. פסק הדין עצמו נמסר למבקשת ביום 6.4.04. לטענת בא כוחו של המשיב, איחרה המבקשת בהגשת בקשת הביטול הואיל וידעה עוד ביום 2.3.06 על פסק הדין. לטענת המשיב, כלל הידיעה גובר על כלל ההמצאה ובנסיבות אלה איחרה המבקשת בהגשת הבקשה.

 
באשר לסיכויי הצלחת המבקשת בהגנתה, טוען המשיב כי צירף לבקשה תצהיר עם תחשיב נזק מפורט, כך שכל טענות המשיב נתמכו במסמכים וראיות.

המשיב טוען כי המציא למבקשת רישיון נהיגה בר תוקף כך שטענת המבקשת בענין זה דינה להידחות.

5.         דיון
טענה מיקדמית של ב"כ המשיב היא כי מסר עוד ביום 2.3.06 לעו"ד מטעם המבקשת על פסק הדין, כך משהוגשה הבקשה דנן ביום 20.4.06, הרי שהמבקשת איחרה בהגשת הבקשה. מנגד המבקשת טוענת כי נמסר לה באופן כללי על ידי ב"כ המשיב, באקראי על מתן פסק דין בתיק כלשהו מבלי ליתן פרטים. לצורך הכרעה בבקשה זו, ומשהועלו טענות סותרות בדבר ידיעתה כביכול של המבקשת על פסק הדין סבורני כי יש לבחון הטענה מן המועד שבו בוצעה ההמצאה של פסק הדין. משזו בוצעה לטענת ב"כ המשיב ביום 6.4.06, הרי שהבקשה דנן, אשר הוגשה ביום 20.4.06, הוגשה במועד.

6.          ולגופו של ענין, מוכרים שני מסלולים לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד: ביטול מחובת הצדק - אם נפל פגם בהליך מתן ההחלטה, וביטול לפי שיקול דעת - ואזי נהוג להפעיל מבחן כפול: יש לבחון את הסיבה לאי התייצבות בעל הדין לדיון, וכן את סיכויי ההצלחה של טענות המבקש אם יבוטל פסק הדין.