החלטה בתיק א 184606/02

א. רקע כללי

בפני שלושה תיקים מאוחדים, שעניינם תאונת דרכים שהתרחשה ביום 4.1.02,  עת התובע 1 נהג ברכב מסוג פולקסווגן טרנספורטר מ.ר 67-277-07 (להלן: "הרכב"), אשר בוטח ע"י הנתבעות 1-2 בפוליסת ביטוח חובה שמספרה 01-89-33-0750070 מיום 1.5.01- 30.4.02(להלן: "הפוליסה").

התאונה אירעה, עת הסיע התובע 1 בשכר, כמדי יום, את הקטינים-התובעים 2-5, מישיבה תיכונית "למרחב" בפ"ת בה למדו, אל מקום מגוריהם.

התובע 1 הגיש תביעתו בבית משפט זה, בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. התובעים 2-5, הגישו תביעותיהם בביהמ"ש השלום בראשון לציון, בגין נזקי הגוף שנגרמו להם בתאונה.

בהחלטתו מיום 31.8.04, נעתר נשיא ביהמ"ש העליון לבקשות הצדדים  כך שת.א 72156/04 ו- 45695/04 הועברו ואוחדו עם התיק העיקרי בבית משפט זה.

הנתבעות 1-2 הכחישו את חבותן מכוח הפוליסה וטענו, כי הפוליסה אינה מכסה הסעה בשכר. משכך, תבעו התובעים 2-5 את נזקיהם מהנתבעת 3, בהיותה גוף סטטוטורי החייב בפיצוי נפגעי תאונות דרכים מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן:"חוק הפיצויים"), כאשר אין כיסוי ביטוחי. 

הנתבע 4 הנו סוכן הביטוח, אשר בתיווכו רכש התובע 1 את הפוליסה.

לטענת התובע 1, התרשל הנתבע 4, בכך שמכר לו פוליסה שאינה כוללת כיסוי בגין הסעה בשכר ולכן אינה מתאימה לצרכיו והנה בניגוד למבוקש על ידו.

הנתבעת 5 הינה מי שנטען, כי ביטחה את הנתבע 4 בביטוח אחריות מקצועית.

משאין מחלוקת כי המדובר בתאונת דרכים על פי חוק הפיצויים,  אולם קיימת מחלוקת בנושא החבות והיקף הכיסוי הביטוחי, הורתי בהחלטתי מיום 23.1.05 לפצל הדיון, כך שתחילה ידון נושא החבות ולאחר מכן נושא הנזק.

בסיס המחלוקת נעוץ בשאלת תקפה של פוליסת הביטוח מכח חוק הפיצויים ובחבותו של הנתבע 4 כלפי התובע 1 לפי פקודת הנזיקין, מכאן שהמחלוקת נשוא החלטה זו אינה נוגעת לתובעים 2-5 (ר' החלטתי מיום 23.6.05 עמ' 2 לפרוטוקול) והדיון יסוב סביב שאלת החבות בין התובע 1, והנתבעים 1-4.

ב. טענות הצדדים

1. טענות התובע 1

לטענת התובע 1, נהג הסעות במקצועו, במאי 2000 פנה אל הנתבע 4 על מנת שידאג לביטוח רכבו בביטוח מקיף ובביטוח חובה לשם  הסעת נוסעים בשכר. בהתאם להצעת ביטוח, בה צויין כי הפוליסה תכסה גם הסעת נוסעים בשכר, הוצאה לתובע 1 פוליסת ביטוח חובה שמספרה 0085721801 (להלן: "הפוליסה הקודמת").

בשנת 2001, עת  התקרב מועד סיום תוקפה של פוליסה זו, פנה התובע 1 לנתבע 4 בבקשה לחידושה לשנה נוספת.

הנתבע 4 שלח אל התובע 1 את תעודת ביטוח החובה החדשה, היא הפוליסה נשוא התביעה דנן, והתובע 1 שילם את הפרמיה בגינה.

לטענת התובע 1, משראה כי סכום הביטוח זול, פנה לנתבע 4 בעניין זה והוסבר לו, כי הסיבה לכך היא ירידת מחירים והנחה מיוחדת אצל המבטחות, שהשיג הנתבע  4 עבור התובע 1. התובע 1 הניח לטענתו, כי הפוליסה תקינה ומתאימה לצרכיו ולמבוקש על ידו ורק לאחר התאונה התברר לו, כי הפוליסה אינה כוללת כיסוי ביטוחי בגין הסעה בשכר.

לטענת התובע, התרשלו הנתבעות 1-2 בכך שהנפיקו פוליסת ביטוח שגויה שאינה כוללת הסעה בשכר, למרות שבידיהן היה רישיון הרכב הציבורי של רכב התובע והצעת הביטוח, על פיה הנפיקו את הפוליסה הקודמת.  כמו כן, התרשל הנתבע 4 כלפיו, מאחר ולא בדק את הפוליסה שנשלחה אליו מהנתבעות 1-2 ולא וידא, כי תנאי הפוליסה יתאימו לצרכיו של התובע 1, למרות שהיה מודע להם. 

2. טענות הנתבעות 1-2