החלטה בתיק א 1845/04

בקשה שהוגשה על ידי נתבעים 2-3, הם המבקשים, לסילוק התביעה שהוגשה כנגדם על הסף, זאת בהתאם לקבוע בתקנות 101-100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 (להלן: "התקנות"),  בהעדר עילה או העדר יריבות בין המבקשים למשיבים, וכן בשל כתב תביעה שנישום בחסר ובשל היות התביעה טורדנית, קנטרנית או מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט.

רקע עובדתי

1.         הצדדים התקשרו בהסכם לבניית מפעל תעשיה בן אלפי מטרים בפארק התעשייה בגוש שגב, שנועד לשמש כמפעלן של המשיבות באיזור הצפון. בהתאם להסכם, הקבלן שאמור היה לבצע את העבודה הייתה חברת בניב י.ע.ף. (1986) הנדסה אזרחית בע"מ (להלן: " בניב"), בפרק זמן מסוים עליו התחייבה. מבקש 1, היה מי שיצר את ההתקשרות בין הצדדים, וליווה את הפרוייקט מהשלב הטרום חוזי ועד לביצועו בפועל של ההסכם, במסגרת היותו נושא משרה בחברה. מבקשת 2, שהינה חברת האם של בניב שערבה לכל התחייבויותיה במסגרת הפרוייקט.

המשיב הפורמאלי היה אף הוא נושא משרה בחברה וכן יו"ר דירקטוריון בחברה אחרת השייכת לקבוצת פויכטוונגר, אליה השתייכה בניב.

המשיבים טוענים בכתב התביעה כי בניב הפרה את ההסכם הפרה יסודית, תוך שהיא נוהגת בחוסר תום לב ובניגוד לסטנדרטים של קבלן סביר, והמשיבים נאלצו להפסיק את עבודתה של בניב באתר הבנייה, בטרם הושלם הפרוייקט, ולהשלימו בעצמם, תוך שנגרמים נזקים כלכליים. עוד צוין כי מספר ימים לאחר הפסקת ההתקשרות בין הצדדים, נכנסה בניב להקפאת הליכים ולאחר מכן הוחל בהליכי פירוק.

טענות הצדדים

2.         המבקשים עותרים לסילוק התובענה על הסף והם נסמכים על  3 טענות עיקריות:

א. היעדר עילה ו/או היעדר יריבות - טוענים המבקשים כי עיון בכתב התביעה אינו מגלה שקמה כל עילה מצד המשיבה 2 כלפי המבקשים ולא עולה כל יריבות בין המשיבה 2 למבקשים. נטען כי מבקש 1 פעל אך ורק כאורגן של החברה ולא מטעמו באופן אישי ואין עילה להרמת מסך ההתאגדות. לחילופין, מבוקש כי בית המשפט יורה על מסירת פרטים מדויקים שיפרטו את העילה.

ב. כתב התביעה נישום בחסר- המבקשים מכחישים נזק של 13 מיליון ש"ח הנתבע בכתב התביעה וטוענים כי האגרה ששולמה בתיק הייתה בגין תביעה על סך 5 מיליון ש"ח בלבד, בנסיבות אלה יש להורות על סילוק התובענה על הסף. לחילופין, מבוקש להורות על השלמת האגרה החסרה, או למסור למבקשים פרטים מדויקים באשר למרכיבי הנזק.

ג. התביעה נגד מבקשת 2 טורדנית ו/או קנטרנית ו/או מהווה שימוש לרעה של הליכי משפט - נטען כי התביעה נגד מבקשת 2 נסמכת אך ורק על הטענה שזו ערבה לחובות חברה אחרת, בהתאם לכתב התחייבות וערבות. נטען כי עיון בכתב התביעה עצמו יחד עם המסמכים מגלה כי דווקא המשיבות הם אלה שלא קיימו את האמור בכתב הערבות, ולא נתנו למבקשת 2 זמן לבצע בעצמה את העבודות להשלמת הפרוייקט, אלא כעבור זמן רב ולאחר שנגרם נזק.

3.         המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות, שכן טענת חוסר היריבות של המשיבה 2 כנגד המבקשים נסתרת על פניה מעיון בכתב התביעה, בו פורטה בהרחבה היריבות בין הצדדים בשל המעשים והמחדלים שגרמו לנזק הנטען. לדברי המשיבים אין המבקש טוען שהתביעה אינה מגלה עילה אלא שלדעתו של המבקש חלק מהעילות דורשות הוכחת עובדות, שלדעתו, יהיה קשה להוכיחן. במצב דברים זה יש להורות על המשך ההליכים ואין מוחקים את התביעה על הסף. טענה נוספת היא כי הבקשה אינה עומדת במבחן הפסיקה, שכן המבקשים מתעלמים מההלכה לפיה אין לטעון טיעונים עובדתיים שלא נטענו בכתב התביעה. מטעם זה נטען כי יש להורות על דחיית הבקשה.

לגבי הטענה כי התביעה נישומה בחסר, טוענים המשיבים כי הטענה מטעה, שכן התביעה הועמדה על סך של 5 מיליון ש"ח ובהתאם לסכום זה שולמה אגרה כנדרש. המשיבות לא הקטינו את ראשי הנזק הנטענים אך הקטינו את סך התביעה הכולל. על אף שהנזקים הנטענים גבוהים מסכום התביעה.

דיון

4.         מחיקה על הסף מוסדרת בסעיף 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, שזו לשונו:

" 100. המחיקה על הסף

בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה:

(1) אין הכתב מראה עילת תביעה;

(2) נראה לבית המשפט או לרשם מתוך הכתב שהתובענה היא טרדנית או קנטרנית;

(3) שוויו של נושא התובענה נישום בחסר והתובע לא תיקן את הכתב תוך הזמן שנקבע לכך;

(4) שולמה אגרה בלתי מספקת והתובע לא שילם את האגרה הנדרשת תוך הזמן שנקבע לכך.

בית המשפט מוסמך למחוק תובענה בהתאם לתקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, בהתקיים אחד התנאים המנויים בסעיף. מטרת התקנה היא לסלק על הסף תובענה שאפילו אם יינתן לתובע יומו, והתביעה תתברר עד תומה, היא לא תוכל להביא לתובע את הסעד המבוקש, כמו גם סילוק על הסף מבחינה טכנית, היות והאגרה שולמה בחסר ואינה מתאימה לסכום התביעה.רשימה זו אינה רשימה סגורה, ובית המשפט מוסמך למחוק תובענה אף בשל עילות נוספות שאינן מנויות בסעיף (ראה לעניין זה ע"א 615/84, מרקוביץ נ' סתם , פ"ד מב(1) 541).