החלטה בתיק א 18301/02

בפני בקשה לעיכוב הליכים למימוש פסק דין אשר ניתן תחת ידיו של בית משפט זה, כל עת שעומדת התובענה דנן בערכאת הערעור.

המשיב מתנגד לבקשה בטענה כי אינה מתיישבת עם תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), הקובעת כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים".

דברי כבוד השופט ד' חשין בע"א 10702/05 איתן ידיד לוי נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (פורסם בנבו):

"כלל הוא כי פסק-דין ניתן למימוש מיד עם הינתנו והגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע, על בית-המשפט להידרש לשני מבחנים מצטברים: ראשית, עליו לבחון את סיכויי הערעור, ואם ימצא כי הערעור אינו משולל יסוד, עליו לעבור לבחינת מאזן הנוחות של הצדדים, היינו הנזק היחסי שייגרם לצדדים ממתן או אי-מתן הצו ובכלל זה לבחון עד כמה ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה והערעור יתקבל (ראו ע"א 6146/00 עיריית תל-אביב-יפו נ' בצלאל, החלטה מיום 19.11.2000). מאזן הנוחות הוא העיקר (ראו יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 859 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995); ב"ש 751/86 מ.ש.א.ב. מחזור שאריות אורגניות בישראל בע"מ נ' אגריקו בע"מ, פ"ד מ(3) 825; ראו גם בר"ם 1190/06 סנדל נ' מינהל מקרקעי ישראל, פסק-דין מיום 18.5.2006)."

כמו כן יפים דברי כבוד השופט בייסקי בבש"א 216/89 - אברהמי ובניו חברה לבנין נ' בנק המזרחי  פ"ד מג(2), 172 ,עמ' 174-175:

"הכלל הוא,- וזו גם ההלכה הפסוקה, כי פסק-דין יש לבצע עם נתינתו; על מנת להצדיק עיכוב ביצועו, על המבקש זאת להצביע ולשכנע על קיומם של שני תנאים מצטברים: כי קיימים סיכויים טובים להצליח בערעור וכן כי אם יזכה בערעור יהא מן הנמנע או קשה להחזיר את המצב לקדמותו או כי ביצועו המידי יגרום למערער נזק שאינו ניתן לתיקון. (ב"ש 227/87, פ"ד מ"א (715,713 (1, והאסמכתאות המפורטות שם; ראה גם ב"ש 396/86 פ"ד מ' (133 (3; ב"ש 315/86, פ"ד מ' (825 (3).

מכאן הכלל הנוסף, כי כאשר המדובר בחיוב כספי גרידא אין נטיה לעכב ביצועו של פסק הדין, באשר לרוב אין המדובר בנזק בלתי הפיך שאין לתקנו, מלבד במקרים בהם יש בידי החייב לשכנע כי לא יוכל להיפרע מהזוכה אם יצליח בערעור; ואולם מצבו הכספי הקשה של החייב אינו צידוק לעכב הביצוע. (זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה חמשית 782-783; ראה גם ב"ש 978/84 פ"ד ל"ח (576 ,572 (4)".

על פי האמור לעיל, הרי בבוא בית המשפט לשקול עיכוב ביצוע, עליו לבחון שני שיקולים מצטברים.

השיקול הראשון עניינו בדבר הסיכוי לזכות בערעור. די לעיתים בסיכוי לכאורה, המתגלה בבדיקה ראשונית של פסק הדין ונימוקי הערעור.

במקרה דנן, אינני יכול לומר בשלב זה, כי יש בפסק הדין ובטענות לערעור, כדי לקבוע לדידי כי סיכויו של המערער טובים, ובמיוחד לאור העובדה כי פסק הדין ניתן לאחר שהצדדים הסכימו לטעון על פי סעיף 79 א' בו נוטה בית המשפט של ערעור להתערב לעיתים נדירות.

בשלב השני, על בית המשפט לשקול את מאזן הנוחות בין הצדדים, לאמור, האם עם ביצוע פסק הדין שוב לא ניתן יהא להשיב המצב לקדמותו, באופן שבו הזוכה בערעור לא יוכל לממש את פרי זכייתו, ועל כן במאזן הנוחות נמצא הוא עדיף על המשיב, אם לאו.

במקרה דנן, מדובר על חיוב כספי בלבד, וברי שככל שמדובר על כספים ניתן בנקל להשיב המצב לקדמותו, כל זמן שאין מדובר במשיב חסר אמצעים, ואין זה המצב שלפנינו.

אומר, כי  במקרה דנן לא נשתכנעתי כי יש להעדיף המבקש על פני המשיב. מבחינת מאזן הנוחות בין הצדדים אלה עומדים פחות או יותר  באותו הרף. על כן מאחר ואין עדיפות מובהקת לצד זה או אחר, במצב זה  ניתנת העדיפות למשיב, כפי שקבע בית המשפט העליון בע"א 751/86  מ.ש.א.ב. מחזור שאריות אורגניות בישראל בע"מ נ' אגריקו בע"מ (פורסם בנבו):

"בשורה של החלטות שהורה בית-משפט זה התגבש העיקרון, שאין לתת סעד זמני לעיכוב ביצוע פסק הדין, אלא כאשר הנזק שעלול להיגרם למבקש בהעדר צו כזה אינו ניתן לתקון. וגם אם שוכנע בית המשפט, שנזק העלול להיגרם לשני הצדדים עקב ההחלטה לעכב או לא לעכב את הביצוע הוא פחות או יותר דומה, גם אז מן הדין היה להחליט על ביצועו המיידי של פסק-דין (השווה:נ ב"ש 633/82 (ע"א 515/82 ) [1]; המ' 25/81 (ע"א 15/81 ) [2])."

סופו של יום, לאור כל האמור לעיל הריני דוחה הבקשה.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ג' בשבט, תשס"ז (22 בינואר 2007) בהעדר הצדדים.