החלטה בתיק א 18130/04

      מבוא

1. המשיב הגיש כנגד המבקש בתביעה בסדר דין מקוצר (ת.א. 10078/02) לתשלום סך של 259,937 ש"ח ולבקשתו ביחד עם הגשת התביעה הוטל עקול זמני לזכותו. במהלך הדיון בבקשה לביטול העיקול הזמני ולאחר חקירת המבקש והמשיב הגיעו הצדדים להסכמה להעביר ההכרעה  לבורר מר שאול זילברשטיין המוכר לשניהם.

2. ביום 2.9.04 ניתן פסק הדין ע"י הבורר לפיו על המבקש לשלם למשיב סך של 166,962 ש"ח בנוסף לפיצוי בסך 20,000 ש"ח. (וזאת בנוסף להפרשי הצמדה וריבית, שכר טרחה עו"ד ושכר הבורר).

3. המבקש פנה בבקשה לביטול פסק הבורר, המשיב פנה בבקשה לאישורו. לאחר ישיבת קדם המשפט הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה ההכרעה בשאלת  תוקפו של פסק הבורר תוכרע על סמך כל המסמכים בתיק בצרוף סיכומים משלימים שהוגשו על ידם.

      עיקר המחלוקת

4. שתי שאלות מרכזיות טעונות הכרעה: הראשונה האם הבורר חרג מסמכותו כפי שהוגדרה בהסכמת הצדדים למינויו.
5. גם אם התשובה לשאלה הראשונה חיובית יש לבחון האם נגרם למבקש עיוות דין, רק תשובה חיובית לשתי השאלות תביא לביטולו של פסק הבורר.
6. במאמר מוסגר אציין כי למבקש טענה נוספת בדבר יחסים עסקיים קודמים בין המשיב לבין הבורר, אלא  שטענה זו נטענה ללא פרטים ובסיכומים התקבל הרושם כי היא נזנחה ע"י המבקש.

       דיון

7. טענתו המרכזית של המבקש כנגד פסק הבורר הינה טענה של חריגה מסמכות ולכן יש לבחון את תוכן הסכמת הצדדים המהווה את המסגרת בה היה הבורר מוסמך לפעול.

המסגרת הנורמטיבית

8. סעיף 24(3) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968  מתיר לבית המשפט לבטל פסק בוררות במקרה בו "הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות". למרות האמור בסעיף זה נקבעו שני סייגים לביטול הפסק כמתואר בסעיף 26 לאותו חוק דהיינו במקרה בו סבור בית המשפט " שלא נגרם עיוות דין" ובמקרה שניתן לבחור בתוצאה פחות דרסטית "אם ניתן לבטלו בחלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר".

9. תכלית החקיקה כמו גם המדיניות המשפטית כפי שנקבעה על ידי בית המשפט העליון מחייבת התערבות בפסקי בוררות בצמצום כפי שקבע זאת לאחרונה  כב' הש' רובינשטיין ברע"א 8059/03 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' דיור לעולה בע"מ, תק-על 2005(3), 2759 תוך התייחסות להלכה הנוהגת "נתתי אל לבי כי בבוררות עסקינן. ברע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים (טרם פורסם) נדרשה השופטת פרוקצ'יה לשאלת גבולותיה של ההתערבות השיפוטית בפסק בורר, מתוך ראיית מושכלות היסוד בדין הקיים כי " תחום ההתערבות השיפוטי בפסק בורר מוגבל ומתוחם לעילות ביטול מוגדרות של הפסק שיש לפרשן בצמצום רב"; כדבריה, " עילות ההתערבות השיפוטית מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני, במגמה ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו... בית המשפט גם אינו רשאי להעמיד את הפסק במבחן ביקורתו הוא - אם צודק הוא או בלתי צודק בהתאם לתפיסתו שלו ... (אלא)...פסיקה בתוך גבולות הסמכות".
10. על מנת לזהות חריגה מסמכות יש לפעול בשני שלבים, לבחון מה המסגרת שנקבעה לבירור המחלוקת ע"י הצדדים ולאחר מכן לבדוק היכן יש למקם את פסק הבורר האם בתוך אותה מסגרת או בחריגה ממנה.

תוכן הסכמת הצדדים

11. הסכמת הצדדים קובעת את המסגרת ממנה יונק הבורר את סמכותו. בישיבת 1.8.02 הגיעו הצדדים להסכמה שהוכתבה לפרוטוקול על ידי באי כוחם: " הצדדים מסכימים כי גדר המחלוקת וההכרעה תתיחס לסכומים ששולמו בפועל ע"י צבי קליין ליוסף סגל, לסכומים ששולמו לצבי קליין ע"י יוסף סגל וכן לשאלת הפיצוי אותו מבקש קליין".

12. מבט ראשון בנוסח הסכמת הצדדים מעורר מספר שאלות, מדוע הוספה המילה "בפועל" לצורך בחינת הסכומים ומדוע היא מופיעה רק לגבי סכומים ששולמו ע"י מר צבי קליין. מהו אותו פיצוי שמוזכר לפתע באותה הסכמה, פיצוי  שלכאורה מר קליין "מבקש" אותו, אזכיר כי התביעה היתה תביעה כספית בעילת חוזית ללא תביעת פיצוי  מסוים וגם  בדיון בו הושגה ההסכמה למינוי הבורר,  מר קליין נחקר על תצהירו אך לא טוען לפצוי כלשהו.

13. ניתוח טענות הצדדים בשלב שקדם למינוי הבורר מראה כי כל צד בחר במודל משפטי-עסקי שונה לתמיכה בטענותיו. המשיב טען לקיום הסכם הלוואה, המבקש טען לקיום הסכם שותפות וביתר פירוט, המשיב -התובע מר קליין תאר בתביעתו הסכם הלוואה לפיו הלווה המשיב למבקש-הנתבע כספים אשר בתמורה להם קבל המחאות דחויות לסילוק ההלוואה בדרך של מתן המחאות דחויות, התביעה הוגשה בגין 5 המחאות שמשך המבקש לזכות המשיב ואשר לא כובדו ע"י הבנק בשל העדר כיסוי.

14. המבקש בבקשת הרשות להתגונן תאר תאור שונה לחלוטין, "השקעה משותפת ומוסכמת של הצדדים במניות חברה בורסאית". המבקש אף הוסיף והדגיש בסעיף 12 לבקשתו כי ההמחאות בוטלו (להבדיל מלא כובדו בשל העדר כיסוי) כחלק מעסקה כוללת בין הצדדים.