החלטה בתיק א 176365/02

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, ביום 19.3.2006, בהעדר הגנה.

ביום 15.5.2002 הגיש התובע לבית משפט זה כתב תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, במסגרת עבודתו אצל הנתבעת, בתאונה שהתרחשה ביום 9.4.1996, עת היה קטין כבן 16. התאונה הוכרה כתאונת עבודה ע"י המל"ל ונקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 20%.

ביום 31.5.2002 בוצעה מסירה כדין של כתב התביעה לנתבעת, אשר מענה בגני התערוכה, שדרות רוקח, ת"א לת.ד 24049. משלא הוגש על ידה כתב הגנה במועד שנקבע בהזמנה לדין, ואף לא הוגשה בקשה כלשהיא להארכת המועד להגשת כתב הגנה, הגיש התובע ביום 26.10.05 בקשה למתן פסק דין במעמד צד אחד בהעדר הגנה, כנגד הנתבעת. את בקשתו תמך התובע בתצהיר להוכחת נזקיו.

מאחר ולא הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת ועל יסוד האמור בכתב התביעה ובתצהיר התובע , נעתרתי לבקשתו וביום 19.3.2006 ניתן כנגד הנתבעת פסק דין, המחייבה לשלם לתובע פיצויים בסך 250,000 ש"ח מעבר לתשלומי המל"ל, בתוספת הצמדה וריבית, ובצרוף שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 50,000 ש"ח.

הבקשה שלפני עניינה ביטול פסק דין זה.  

טענות המבקשת

המבקשת טוענת הן בבקשה והן בתצהיר המצורף לה, כי בשגגה לא הוגש על ידה כתב הגנה במקרה הנדון. היא איננה מתכחשת לעובדה שכתב התביעה נמסר לה כדין ובמועד. לטענתה, מיד עם קבלת כתב התביעה לידיה, החלה שוקדת על איתור ואיסוף חומר הנחוץ להגנתה כגון: תיעוד רפואי, תיק משטרה, תיק במוסד לביטוח לאומי. למרות זאת, מחמת טעות בתום לב שנוצרה עקב העובדה כי הנתבעת אינה מעסיקה עו"ד לטיפול בתביעות נזיקין שמוגשות נגדה, אלא מפנה אותן לסוכנות ביטוח אשר מבטחות אותה ודואגות לייצוגה, לא הוגש במועד כתב הגנה. לטענת הנתבעת, סברה בתום לב כי לאחר שהועברה התביעה לחברת הביטוח, תטופל על ידה. מכיוון שלא התקבלה כל פניה טלפונית או פניה בכתב אצל המבקשת, מן התובע או מגורם העוסק בטיפול בתביעתו, הניחה המבקשת כי התביעה מנוהלת ומטופלת ע"י חברת הביטוח. רק לאחר שהתקבלה דרישת תשלום אגרה, נעשתה פניה למשרדו של ב"כ התובע ואז נתגלה כי לא נעשתה כל פניה לתובע, ע"י המבקשת או מי מטעמה, לאחר הגשת כתב התביעה.

עוד טוענת המבקשת כי על פי ההלכות המשפטיות, המגמה הנוהגת היא להיעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה והנטייה היא לאפשר ליתן לבעל דין את יומו בבית המשפט.

טענות המשיב

המשיב מתנגד לבקשה. 

לטענתו, אמנם נטיית בית המשפט תהיה להיעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ובהעדר הגנה, אך במקרה דנן הסתמכות הנתבעת על העברת התביעה לחברת הביטוח אין בה כדי לנקות ידיה של הנתבעת. מחובתה של הנתבעת היה לדאוג כי יוגש כתב הגנה וכי יחתם יפויי כוח אצל עו"ד מייצג.  לטענת המשיב, מן הבקשה ומן התצהירים המצורפים לה, עולה כי מרגע שהועבר הטיפול בתובענה מהנתבעת לחברת הביטוח שלה, חדלה הראשונה לעסוק בנושא ואף לא טרחה לבדוק היכן עומדים הדברים ובאם הוגש כתב הגנה אם לאו, זאת חרף העובדה שהיא הנתבעת בתובענה דנן והאחריות בפני בית המשפט מוטלת על שכמה.   

בנוסף, טוען המשיב כי בהתאם לתקנה 214 לתקנות סדר הדין האזרחי, ניתן לבקש ביטול פסק דין, שניתן בהעדר כתב הגנה, תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, אך הנתבעת פנתה בבקשה זו רק כעבור 10 חודשים מיום מתן הפסק. לטענתו, מדובר בשיהוי בלתי סביר ובלתי מוצדק, בנסיבות דנן.

דיון

קיימים שני מסלולים לביטול  החלטה שניתנה במעמד צד אחד: המסלול האחד, ביטול "מתוך חובת הצדק" עוסק בהחלטה אשר נפל פגם בנתינתה. המסלול האחר, ביטול על פי שיקול דעת [ראו: זוסמן, סדר הדין האזרחי (ירושלים 1995) עמ' 737-738].

לא נפל פגם בפסק הדין שבעטיו יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. גם המבקשת אינה טוענת זאת. מכאן, שהמסלול הרלוונטי הוא ביטול על פי שיקול דעת. המבחן לכך הוא כפול: על בית המשפט לבדוק את סיבת המחדל - הסיבה שבשלה לא הוגש כתב ההגנה, אם לא נבע הדבר מזלזול בהליכי בית המשפט. אך אין זה העיקר, המבחן השני, של בחינת סיכויי ההצלחה  כי ההגנה אכן תתקבל, הוא העיקר  [ראה: א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית עמ' 282-283].

סיבת המחדל

טענת המבקשת, הן בבקשה והן בתצהיר המצורף לבקשה, היא כי כתב ההגנה במקרה הנדון לא הוגש מחמת טעות, שנעשתה בתום לב.

אין אני סבורה, כטענת המשיב, כי יש לראות בהתנהגות הנתבעת משום זלזול בבית המשפט ובהליך המשפטי, מה גם שמדובר בנתבעת אשר אינה מעסיקה עורך דין בתחום הנזיקין ולא מטפלת בתביעות מסוג זה כעניין שבשגרה, אלא נוהגת להעביר תביעות מסוג זה לחברת הביטוח,  כך שטעות מעין זו אינה מעידה על זלזול בבית המשפט. מכל מקום, על מחדלה של המבקשת מלהגיש כתב הגנה במועד, והעיכוב שנגרם כתוצאה מכך בבירור התביעה, ניתן לכפר בפסיקת הוצאות הולמות.

סיכויי הצלחה

בדרישה להראות 'סיכויי הצלחה', אין הכוונה לכך שעל המבקש להראות הגנה איתנה ובטוחה אלא די שיראה כי ההגנה אפשרית. הואיל והנזק בתביעות נזיקין לעולם שנוי במחלוקת, די בכך כדי להצביע על הגנה אפשרית מטעם המבקש, סבורתני כי עלה בידי המבקשת להראות קיומו של סיכוי חלקי שכזה: לטענת המבקשת, בדיווח המשיב על התאונה - לא ציין המשיב כיצד ארעה התאונה עת דיווח עליה, כן ציינה המבקשת את בעייתיות יחס הפיצויים לעומת תגמולי המל"ל - בכל אלא יש כדי לעורר הגנה אפשרית ולהשליך על גובה הפיצוי הראוי להפסק למשיב.

זכות הגישה לערכאות

גם מבחינת המדיניות המשפטית הרצויה, סבורה אני כי יש לאפשר למבקשת להתגונן מפני התביעה. רבות נכתב על חשיבותה ועליונותה של זכות הגישה לערכאות בהיותה זכות יסוד, ממנה נובעת מגמת בית המשפט לשקול בחיוב בקשות לביטול פסקי דין והחלטות שניתנו במעמד צד אחד מתוך רצון להגשים, הלכה למעשה, את זכות הגישה לערכאות. [ראו: רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ, דינים עליון (נח) 491. ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי פ"ד (ח) 395, ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, עמ' 204-203] 

אשר על כן, הנני סבורה כי המבקשת עמדה בשני התנאים המצטברים הדרושים לביטול פסק הדין, לפי שיקול דעת בית המשפט.

סוף דבר. פסק הדין שניתן ביום 19.3.2006 בהעדר הגנה - יבוטל, בכפוף לתשלום הוצאות המשיב, ללא קשר לתוצאות, בסך 5,000 ש"ח ומע"מ, וזאת תוך 30 יום מהיום. כתב הגנה יוגש תוך 30 יום. לא ישולמו ההוצאות במועד ולא יוגש כתב הגנה כאמור, יהפוך פסק הדין לחלוט.

       קדם משפט יקבע לאחר הגשת כתב הגנה.

      המזכירות תשלח עותק ההחלטה לב"כ הצדדים.