החלטה בתיק א 17561/07

לימור ותמיר גליק, (להלן: "התובעים"), רכשו את הזכויות בבית פרטי ברחוב חזקיהו המלך בהרצליה פיתוח (1/3 מחלקה 419 בגוש 6666). בגין בקשה להיתר בניה מספר 20050255 נדרשו התובעים לשלם לעיריית הרצליה (להלן: "הנתבעת 1 ") בגין אגרות והיטלים סך של 25,564 ש"ח (פירוט ההיטלים צורף כנספח א' לכתב תביעה).

על אף נסיונות התובעים לשכנע את נציגי הועדה לתכנון ובניה הרצליה (להלן: "הנתבעת 2") כי קיים טעות בחישוב השטחים ומשכך גובה ההיטלים הינו שגוי, לא נענו פניותיהם משכך ובלית ברירה שילמו את ההיטלים האמורים תחת מחאה.

הנתבעים מלינים על חיובים שגויים  באגרות והיטלים בגין בניה בחלל גג הרעפים אשר לגישתם לא נעשה בו כל שימוש, ולראיה טוענים התובעים כי לאחר סיום עבודות הבניה נמדד הנכס על ידי מודדים מטעם הנתבעת 1 אשר העלו כי שטח הנכס הינו קטן ב-36 מ"ר מהשטח לפיו חויובו בפועל.

נוסף על כך טוענים התובעים כי בריכת השחייה אשר בבעלותם איננה מקורה ומשכך איננה נחשבת למבנה. משכך לא הייתה הנתבעת 1 רשאית לחייבם בהיטלים בגין כך. באשר להיטל בגין סלילת כבישים, מפנים התובעים לסעיף 15 לחוק הזר להרצליה רחובות) התשל"ו 1976 (להלן: "חוק העזר").

לגישתם הסעיף האמור קובע כי על רחובות אשר נסללו בטרם תחילתו של חוק העזר יחולו הוראות הדין הקודם, התובעים טוענים כי במקור נסלל הרחוב עוד בשנות ה- 60 ובהתאם להלכה פסוקה המשמעות הינה הפטר מחובות היטלי סלילת רחובות, משכך לגישתם חויבו שלא כדין.

בנוסף לכל אלו התובעים מעלים גם טענות שונות באשר לאי סבירותן של התקנות. לגישתם תעריפי ההיטלים עודכנו ע"י הנתבעת 1 בשיעור ניכר לעומת שיעורם הקודם וזאת מבלי שגובו בכל תחשיב. לגישתם תעריפי ההיטלים לוקים מהותית בסבירותם, ודינם להתבטל ומשכך על הנתבעות להשיב את הסכומים שנגבו לידי התובעים.

הנתבעות הגישו בקשה למחיקת התביעה ולחילופין למחיקת חלק מטענות התובעים מחמת חוסר סמכות עניינית ולהעברת התביעה לפסים של סדר דין רגיל.

לגישת הנתבעות התובעים מבקשים לתקוף את סבירות תעריפי ההיטלים וכן את סבירות חיוביהם בגין אגרות והיטלים שונים, הנתבעות טוענות כי בית משפט זה נעדר סמכות לכך וכי הסמכות נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בהתאם לתקנות בית המשפט לעניינים מנהליים (סדר דין), התשס"א -2000.

יתרה מכך טוענות הנתבעות כי דין התביעה להתברר בסדר דין רגיל, וזאת לאור מורכבות העובדות, הראיות היקף חבות הדעת והשפעת ההחלטה על יתר הציבור.

הנתבעות טוענות כי הכרעות בנושאים בכל הנוגע לפרשנות הוראות חוק העזר בו קיימת השפעה על תושבים רבים, וכן שאלת חיובה של בריכת שחיה אשר אינה מקורה כ"מבנה" אשר אף היא תשפיע בהכרעתה על בעלי בריכות רבים בעיר.

דיון

במעמד הדיון  שהתקיים ביום 21/05/07 טען ב"כ התובע כי בהתאם לפסיקה אשר עליה הוא נסמך לבית משפט זה הסמכות לדון  גם בעילות שצויינו לאור סכום התביעה.

באותו מעמד הצעתי לצדדים:

"מבלי לנקוט עמדה לגבי התוצאה הסופית בתיק  זה, לאחר שמיעת הראיות אשר יכולה כמובן להביא לקבלת התביעה במלואה או דחייתה במלואה, ומבלי לנקוט עמדה בקשר לטענה המקדמית האם יש מקום לסלק את התובענה על הסף מחוסר סמכות ענינית. סבורני שעלי ליתן הצעה לצדדים אשר משקפת, נכון לעכשיו את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים בתיק זה.

אי לכך בית המשפט מציע שהנתבעת תסכים מלי להודות בשום טענה או עובדה להארכת מועד להגשת  השגה /ערר/ עתירה מנהלית וככה לאזרח תהיה אפשרות לגשת "בדרך המלך" לערכאה המוסמכת לדון בהשגותיו."

לצערי, הצדדים לא השכילו להגיש להסדר כפי שהוצע.

בתגובת הנתבעות מיום 04/06/07 טענו הנתבעות כי לאור אופיה של התביעה אשר עיקרה הינה השבה לא יהיה מנוס מניהול התביעה בהליך אזרחי. עם זאת טענה כי יש מקום להעביר את התביעה לפסים של סדר דין רגיל לאור הנימוקים שהועלו בבש"א 157367/07. יתרה מכך ביקשו הנתבעות כי הסעיפים הנוגעים לסבירות תעריפי ההיטלים ימחקו מכתב התביעה נוכח העדר סמכות של בית משפט השלום.

חוסר סמכות ענינית

הנני סבור שצודקות הנתבעות בהתנגדותה לטיעונים בקשר לסבירות התקנות, וזאת ממספר סיבות:

ראשית מכוח עיקרון הפרדת הרשויות אין זה מתפקידו של בית משפט זה להתערב בהחלטות ובחקיקת משנה של גופים שונים באשר לסבירות גובה ההיטלים אשר הוטלו על נכס זה או אחר. בעניין זה יפים דבריו של כב' השופט  א' לוי בבג"ץ 8035/07 רונן אליהו נ' ממשלת ישראל: