החלטה בתיק א 17462/05

1.      לפניי בקשה לסילוק תביעה על הסף מחמת מעשה בית דין, השתק וויתור ובשל היות התביעה טורדנית וקנטרנית.

2.      עסקינן בתביעה לפיצויים בגין הפרת חוזה שכירות.

3.      המשיב הינו שוכר של דירת המבקשת על-פי הסכם שכירות שנחתם בין הצדדים ביום 5.12.2000, לתקופה של שנה (מיום 1.1.2001 ועד ליום 31.12.2001), עם אופציה להארכת תקופת השכירות בשנה נוספת.

הצדדים חתמו על שני הסכמי שכירות נוספים: האחד, בסיומה של שנת השכירות הראשונה, והשני, ביום 22.2.2004, לתקופת שכירות המתחילה במועד זה ומסתיימת ביום 31.12.2004.

4.      על-פי הסכמי השכירות, הוטלה על המבקשת החובה לתקן את הנזקים במושכר, כולל צנרת, למעט נזקים שנעשו על-ידי המשיב.

5.      על פי  האמור בכתב התביעה, קיימת בדירה בעיית רטיבות וחדירת מים, אשר נתגלתה למשיב כבר בעת שהחל להתגורר במושכר. בנובמבר 2004, עם רדת הגשמים, ארעה הצפה בסלון הדירה בשל חדירת מים מזוהמים. המשיב הודיע אז למבקשת על סירובו לשלם את דמי השכירות בשל מצבה של הדירה, ועל זכותו לקזז את נזקיו מדמי השכירות.

6.      המבקשת הגישה בקשה לביצוע שטר הביטחון עליו חתם המשיב בדצמבר 2000, ובגינה נפתח נגדו תיק הוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב. כן הגישה המבקשת תביעה לפינוי המשיב  מהמושכר. 

7.      ביום 9.1.2005 הגיש המשיב את התנגדותו לבקשה לביצוע שטר, בה טען, בין היתר טענות הנוגעות לאיחור במסירת הדירה, לקיומם של ליקויי נזילות בדירה (תוך פירוט מצב הדירה), לקיזוז דמי השכירות בגין אי תיקון הליקויים על-ידי המבקשת ולעצם קיומם של נזקים שנגרמו לו, העולים על דמי השכירות אשר  לקיזוזם טען. המשיב ציין גם את עובדת קיומם של נזקים כספיים בגין הפרות שונות של ההסכם מצד המבקשת, ואף הוסיף כי בגינם הוא מתכוון להגיש תביעה כספית נגדה. 

8.      ביום 23.2.2005 הגיש המשיב תביעה כנגד המבקשת לפיצויים בגין נזקים שונים שנגרמו לו, לטענתו, עקב הפרות של חוזה השכירות: הפסד דמי שכירות בשל איחור במסירת דירת המבקשת לחזקתו, הפסד חניה בשל שיפוץ החניון, הוצאות תיקון נזילות מים, הוצאות והפסד דמי שכירות בשל מפגעי יונים בדירה והוצאות שנבעו מאי איטום מרפסת הסוכה בפינת הסלון.

כן עתר המשיב לקבלת פיצויים בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו ולמשפחתו בשל הפרות חוזה מצד המבקשת והתנהגותה כלפיהם. כך למשל, טוען המשיב, כי המבקשת החתימה אותו במרמה על הסכם השכירות האחרון מבלי ליידע אותו על כך שמחקה כביכול את סעיף האופציה מהסכם השכירות, כי סירבה לאפשר לו לחפש דירה חלופית, כי פתחה נגדו בהליכים משפטיים למרות שהודיע לה על הסכמתו לפינוי הנכס, כי איימה עליו ועל משפחתו בדרכים שונות וכיוצ"ב.

9.   ביום 27.2.2005 נערך דיון  בהתנגדות המשיב (בש"א 150857/05) לתביעה השטרית. בדיון זה נתן בית המשפט (כב' הרשמת ד. ורד) תוקף של פסק דין להסכמת המבקשת להאריך את תקופת השכירות ולדחות את מועד פינוי המושכר עד ליום 1.8.2005, בכפוף לתנאים שפורטו שם (להלן: " פסק הדין"). במסגרת פסק הדין, נמחקה תביעת הפינוי שהגישה המבקשת (ת.א. 74262/04), ללא צו להוצאות.

בסעיף 10 לפסק הדין נקבע, כדלקמן:

"נוכח העובדה שהמשיבים (המבקשת - ר.נ.) הסכימו להאריך את השכירות עד ליום 1.8.2005, מוותר המבקש (המשיב - ר.נ.) על כל טענה בגין מצבה של הדירה, והמשיבים לא יהיו חייבים בתיקון הפגם."

טענות הצדדים

10. לטענת המבקשת, המשיב לא יידע אותה ו/או את בית המשפט על הגשת התביעה בהליך דכאן ארבעה ימים עובר לדיון בתביעה בגין הגשת שטר הביטחון לפירעון.

לטענתה, זהה כתב התביעה לכתב ההתנגדות הן מבחינת פירוט הנזקים והן מבחינת עילות התביעה.

11. המבקשת טוענת, כי נתנה הסכמתה, כאמור בפסק הדין, כנגד ויתור המשיב על כל טענה בגין מצבה של הדירה ושחרורה מהחובה לתקן הפגמים בדירה, והדבר אף צוין במפורש בפסק הדין.

לטענתה, פעל המשיב בחוסר תום לב, בכך שהעלים מהמבקשת ומבית המשפט את עובדת הגשת התביעה, וסיכל את כוונת הצדדים לסיים את כל המחלוקות ביניהם. המבקשת טוענת כי לו היה מביא המשיב לידיעתה את עובדת הגשת התביעה, לא היתה מסרבת לוותר על מימוש השטר ועל פינוי הדירה לאלתר, אלא בכפוף למחיקת תביעה זו .

12. המשיב אינו מכחיש, כי לא העלה את דבר הגשת התביעה במהלך הדיון, אולם מנמק זאת, בכך שהיה סבור כי הדבר ידוע למבקשת (לאור העובדה שנכתב במפורש בהתנגדותו והודע לה על-ידו מספר פעמים), ואף בכך "שהתרגש והתבלבל".