עסקינן בתביעת שיבוב שמקורה בתאונת שרשרת מיום 18/5/97 בה היו מעורבים רכב התובעת רכב הנתבעים ורכבים נוספים ( להלן " התאונה " )
מבוטח התובעת הגיש תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב ( ת.ק 619/98 ) כנגד נתבעים 1 ו 2 בתביעה שבפניי וכנגד שני נהגי רכבים נוספים שהיו מעורבים בתאונה וחברות הביטוח שלהם, בגין נזקיו עקב התאונה.
ביום 1/11/98 בדיון בבית המשפט לתביעות קטנות, בהעדר התייצבות אחד הנהגים ומבטחתו שאף לא הגישו כתב הגנה ( נתבעים 3 ו 4 לאותה תביעה ) , לאחר שמיעה קצרה ביותר של מבוטח התובעת ( התובע ) ושני נהגי הרכבים האחרים, ניתן פסק דין על ידי כבוד השופטת ד. קוברסקי, על פיו חויבו נתבעים 3 ו 4 לשאת בנזקי מבוטח התובעת בסך 1602 ש"ח המורכבים מההשתתפות העצמית ששילם לתובעת על פי תנאי הפוליסה , וכינון.
המחלוקת הנדרשת להכרעה במסגרת החלטה זו הינה האם ביחס לתביעה שבפניי פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות מהווה מעשה בית דין בהתאם לסעיף 101 א ( 1 ) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 או השתק פלוגתא.
טענות הצדדים:
לטענת הנתבעים עילת התביעה בתיק זה זהה לעילת התביעה בבית המשפט לתביעות קטנות, ומאחר והתובעת היא חליפתו של המבוטח, ומכיוון שבבית המשפט לתביעות קטנות, לאחר שמיעת העדויות ( הכוללת שמיעת נהג רכב הנתבעים ונהג רכב התובעת בתביעה שבפניי ), הוכרעה שאלת האחריות לתאונה ולנזק שנגרם לרכב המבוטח, תוך קביעת ממצא פוזיטיבי שרכב נתבע 3 לאותה תובענה הוא האחראי לתאונה - הרי שעל פי עקרון סופיות הדיון יש לדחות את התביעה נגדם על הסף שכן פסק הדין מהווה מעשה בית דין.
עוד טוענים הנתבעים שפסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות יוצר השתק פלוגתא ביחס לשאלת האחריות לתאונת השרשרת.
לטענת התובעת, פסק הדין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות אינו מהווה מעשה בית דין או יוצר השתק פלוגתא וזאת ממספר טעמים :
1. לא נשמע אחד מנהגי הרכבים המעורבים בתאונת השרשרת עובר למתן פסק הדין בבית המשפט לתביעות קטנות, קרי לא נידונה לגופה והוכרעה המחלוקת באשר לאחריות לתאונה, ולכן לא נוצר השתק.
2. פסק הדין ניתן על סמך דברי התובע בלבד, וללא שמיעת ובחינת גרסאות שאר הצדדים שהופיעו לדיון, קרי המדובר בפסק דין בהעדר התייצבות, בו לא הוכרעה עניינית המחלוקת באשר לאחריות לתאונת השרשרת.
3. תביעה זו מבוססת על עילה שונה מזו שנידונה בבית המשפט לתביעות קטנות. לטענתה לתובעת לא הייתה אפשרות להצטרף להליכים שהתנהלו בפני בית המשפט לתביעות קטנות ולכן אין לקבוע שמדובר בעילה חופפת.
4. האיזון בין הרצון לעשות צדק לבין עקרון סופיות הדיון, מכתיב שפסק הדין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות אינו יכול ליצור השתק במקרה זה, שכן לא יתכן שלא ינתן לתובעת יומה בבית המשפט, כאשר נהג רכב הנתבעים, שהיה האחרון בשיירה, הודה שפגע ברכב שלפניו.
5. בפסק הדין לא נקבע ממצא פוזיטיבי על פיו נתבע 1 לא אחראי לנזקי מבוטח התובעת. כל שנקבע הוא שתביעת התובע לא נסתרה ונתבעים 3 ו 4 לאותה תובענה מחויבים לשאת בנזק בהעדר התייצבותם לדיון. משלא נקבע ממצא פוזיטיבי באשר לאחריות לתאונה, לא נוצר השתק.
דיון:
על פי כלל השתק העילה כאשר תביעה נידונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, אין להיזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, כאשר זו מבוססת על עילה זהה ( ראה ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני כב ( 2 ) 561 ) .
באשר להשתק פלוגתא כלל זה קובע שכאשר הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית או משפטית מסוימת, שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה, יהיו בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני ( ראה ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ , פ"ד נד ( 1 ) 642 ) .
כללים אלו נוצרו כדי למנוע הטרדתו של בעל דין שהכרעה בעניינו כבר ניתנה בעבר, ולצורך הפעלה יעילה של מערכת המשפט ומניעת הכרעות סותרות העלולות לפגוע ביציבות המשפט ( ראה ע"א 5610/93 זלסקי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה , פ"ד נא ( 1 ) 68 ) .
במקרה שבפניי, על פי ההלכה הפסוקה, מדובר בעילת תביעה זהה לזו שנדונה בבית המשפט לתביעות קטנות, שכן עסקינן בנזקים הנובעים מאותה תאונה מיום 18/5/97, רק שכעת התובעת היא מבטחת הרכב הניזוק הבאה בתביעת תחלוף, בעוד שבתביעה הקודמת מבוטח התובעת תבע בגין ההשתתפות העצמית והכינון, עלויות בהן נשא בהתאם לתנאי הפוליסה. אמנם מדובר בסעדים שונים אך מבחן זהות העילה הוא המבחן שנתקבל בפסיקה לעניין מעשה בית דין ולא מבחן הסעד ( ראה ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני כב ( 2 ) 561 , עמוד 583 ) .
עוד אציין שהתובעת מהווה חליף של מבוטחה מכוח סעיף 62 לחוק חוזה ביטוח תשמ"א 1981. התובעת נכנסה בנעליו של מבוטחה מרגע ששילמה את תגמולי הביטוח , כך שעל פי הגיון הדברים מרגע שנוצר השתק כלפי מבוטחה נוצר גם השתק כלפי התובעת.
יוצא אם כן שלעניין השתק עילה נותר לבחון את השאלה : האם בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות ניתנה הכרעה לגופו של עניין כך שיחול מעשה בית דין בין הצדדים לתביעה שבפניי? ולעניין השתק פלוגתא נותר לבחון : האם בבית המשפט לתביעות קטנות הוכרעה שאלת האחריות לאירוע התאונה תוך קביעת ממצא פוזיטיבי, והאם הכרעה זו הייתה חיונית לצורך ההגעה לתוצאה הסופית של פסק הדין ?
אציין שדי בממצא שלילי כדי לבסס השתק פלוגתא במקרה זה מאחר ועסקינן במחלוקת משפטית שהינה האחריות לתאונה ולנזק שנגרם לרכב התובעת .