החלטה בתיק א 1701/94

זוהי בקשה לביטול פסק דיני מיום 27.9.05, שדחה את תביעת המבקש מחמת אי הגשת סיכומים על-ידי ב"כ המבקש.

1.                   הרקע

(א)                תיק זה נפתח בשנת 1994 (!), ועניינו בתביעת לשון הרע שהגיש המבקש, איש עסקים שעוסק בבניה ופיתוח מקרקעין, נגד משיבה 1, העורכת האחראית של שבועון "2 ערים" (להלן:- " השבועון"), ומשיבה 2, מוציאתו לאור. בשבועון פורסמה כתבה (להלן:- " הפרסום") שלפי טענת המבקש הוציאה דיבתו רעה.

(ב)                הדיון בתביעה פוצל באופן שבשלב הראשון הוכרעה שאלת החבות, ובשלב השני אמורה להיות מוכרעת שאלת הנזק.

(ג)                  ביום 10.6.98 הכרעתי בשאלת החבות, וקבעתי שהפרסום מהווה פרסום לשון הרע כמשמעותו בחוק לשון הרע, תשכ"ה-1965, אך המשיבות אינן חבות בנזיקין בגין הפרסום כיוון שעומדת להן הגנת סעיף 15(2) לחוק. על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 5653/98), וביום 16.8.01 ניתן פסק דין שקיבל את הערעור, וקבע שהמשיבות חבות בנזיקין. התיק הוחזר לבית משפט זה לשם דיון בשאלת הנזק.

(ד)                תחילה ניהלו הצדדים, במשך חודשים רבים, מגעים לשם ניסיון לסיים את התיק מחוץ לכתלי בית המשפט. הניסיונות לא צלחו, ובישיבת יום 13.5.03 הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית, וקבעתי ישיבה נוספת. בישיבת יום 26.1.04 הודיע ב"כ המבקש, על-דעת ב"כ המשיבות, שחרף החלטתי מיום 13.5.03 לא הוגשו תצהיריו, וביקש להגישם באותו מועד. בהחלטתי מאותו יום הבעתי את מורת רוחי מהעובדה שהתצהירים מוגשים רק בבוקר אותה ישיבה, וקבעתי ישיבה נוספת.

(ה)                בישיבת יום 18.10.04 קבעתי את התיק להוכחות. מועד זה נדחה לבקשת ב"כ המשיבות, ליום 30.12.04, בו נחקרו מצהירים. חקירות נוספות התקיימו בימים 17.2.05 ו-20.3.05.

(ו)                  בישיבת 20.3.05 הוריתי על הגשת סיכומים בכתב - ב"כ המבקש, עו"ד בן מאיר, תוך 45 יום עם עותק במישרין לב"כ המשיב, עו"ד ליבליך; ב"כ המשיב תוך 45 יום מקבלת סיכומי ב"כ המבקש, וכן נתתי זכות תגובת תוך 15 יום. תזכורת פנימית נקבעה ליום 10.8.05.

(ז)                 חרף החלטתי מישיבת 20.3.05 לא הוגשו סיכומי ב"כ המבקש במועדם (4.5.05). בירור יזום מטעם לשכתי, שבוצע בשלהי חודש יולי 2005 ( כשלושה חודשים לאחר המועד שנקצב!), העלה שב"כ המבקש שכח להגיש את סיכומיו. בעקבות הבירור הגיש ב"כ המבקש, ביום 31.7.05, בקשת ארכה בהסכמה של 7 ימים נוספים להגשת סיכומים. ביום 3.8.05 נעתרתי לבקשה.

(ח)                ביום 26.9.05 הגיש ב"כ המשיבות הודעה לתיק, שלפיה חרף המתואר לעיל ב"כ המבקש טרם הגיש סיכומיו (!!), ומסיבה זו אין ב"כ המשיבות מגיש את סיכומיו שלו. בעקבות הודעה זו, ומשלא הוגשו סיכומי המבקש, דחיתי את התביעה, ביום 27.9.05, בהעדר סיכומים.

(ט)                ביום 29.9.05 הגיש המבקש בקשה בהסכמה לביטול פסק-דין. זו הבקשה דנן. הבקשה לא נתמכה בתצהיר ונטען בה שמאז שניתנה ההחלטה המורה על הגשת סיכומים הגיש הוא מספר כתבי בית דין בתיקים שונים, והתקלה בתיק זה לא נבעה מזלזול בבית המשפט, אלא מתקלות שחזרו על עצמן מבלי שיש להן הצדק סביר. ב"כ המבקש מוסיף שאם לא יבוטל פסק הדין עלולות להיות לכך השלכות חמורות לגביו באופן אישי.

2.                   הכרעה

דין הבקשה למעשה להידחות.

לא הוצג על ידי ב"כ המבקש כל טעם למחדל המתמשך באי הגשת הסיכומים גם לאחר שניתנה לו ארכה, ואף היא לאחר שביזמת בית-המשפט נערך בירור בעניין.

גם אם ב"כ המבקש לא התכוון לזלזל בבית המשפט, התמונה המצטיירת שמדובר בזלזול הן בבית המשפט והן במבקש עצמו.

גם התנהלות ב"כ המשיבות ראויה לביקורת.

ב"כ המשיבות טרח, בפעם השנייה, להעיר תשומת לבו של בית המשפט לאי הגשת סיכומים (במקום להעיר תשומת לבו של חברו, ב"כ המבקש), אך נתן הסכמה מיידית לביטול פסק-הדין. עם זאת, צר לי על המבקש עצמו, המנהל הליכים מזה 11 שנים, ועלול למצוא עצמו ללא פיצוי על לא עוול בכפו, ולכן, אעתר לבקשה, ואבטל את פסק-הדין תוך חיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

לנוכח האמור לעיל, אני מבטלת את פסק-הדין, אך מחייבת את המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 20,000 ש"ח.

3.                   סוף דבר