החלטה בתיק א 17005/03

1.       זוהי בקשה למתן רשות להתגונן כנגד תובענה של הבנק-המשיב בסך של  146,935 ש"ח.

רקע עובדתי

2.       המשיב הינו תאגיד בנקאי.

3.       ביום 16.11.93 המבקשים פתחו חשבון מס' 395005 אצל הבנק-המשיב.

4.       מר שמעון שינדל, המנהל דאז של סניף כפר סבא של המשיב, גר בשכנות למבקשים, הכיר אותם באופן אישי, ואף השתתף עם המבקש ב"קבוצת לימוד" בשבתות.

(להלן:"מר שינדל")

5.       על פי הצעתו של מר שינדל, על המבקש היה לפתוח חשבון בסניף הבנק שהוא מנהל, בכפר סבא, וליטול מהבנק הלוואה בריבית נמוכה במיוחד. את הכספים שיתקבלו ישקיע הבנק בשביל המבקש בקרנות נאמנות של הבנק. 

6.       המבקשים נטלו הלוואה מאת הבנק-המשיב וטרם פרעו אותה.

טענות הצדדים

7.       המבקשים טוענים כי לא היו בקיאים בניהול תיק מניות ולא עסקו בהשקעות מעין אלה. כמו כן לא היו מודעים לסיכונים של ההשקעה בקרן הנאמנות מאותו סוג. למעשה טוענים הם כי סמכו על ההמלצות של שינדל לא רק בתור מנהל סניף הבנק אלא בתור שכן וחבר.

8.       עוד טוענים המבקשים כי הבנק הפר את הנחיות המפקח על הבנקים, בכך שהמליץ למבקשים להשקיע את כספם בקרן נאמנות אשר בבעלות הבנק עצמו ביודעו כי ההצעה הזו נגועה באינטרס של רצון הבנק לרווח.

9.       כמו כן, טוענים המבקשים כי המשיב הטעה אותם והציג בפניהם מצג שווא בכך שהציג את קרן הנאמנות כהשקעה בטוחה ונמנע מהצגת מלוא הסיכונים הכרוכים בהשקעת הכספים בקרן הנאמנות.

10.     עוד טוענים המבקשים כי הבנק לא נקט אמצעי זהירות שבנק סביר היה נוקט בנסיבות העניין, דהיינו, היה על המשיב להתחשב בהסתברות להתרחשות הנזק, בהוצאה הנדרשת למניעת הסיכון, בחומרת הנזק, בערך החברתי של ההתנהגות שגרמה לנזק ובמיקומם של המזיק והניזוק כגורמים למניעת הנזק.

11.     כמו כן, טוענים המבקשים כי הבנק הפר את חובת הנאמנות שלו, בכך ששכנע אותם לטול הלוואה בסכום גבוה במיוחד וללא בטוחות מספיקות.

12.     עוד טוענים המבקשים כי המשיב פעל שלא בתום לב כאשר שכנע אותם לטול הלוואה אשר משרתת באופן מובהק את אינטרס המשיב.

13.     כמו כן, טוענים המבקשים כי הבנק סירב לגלות את המסמכים הרלבנטיים לצורך הגנתם.

דיון

14.     הטענה כי המבקשים לא היו בקיאים בניהול תיקי השקעות וכי סמכו על שכנם מר שינדל, אין בה כל ממש, שכן המדובר בעסקה כלכלית שנועדה להיטיב עימם למען השגת רווח.

המבקשים בחתימתם על מסמכי ההלוואה הביעו את הסכמתם לאמור בהם.

לעניין המשמעות הנודעת לחתימת בעל דין על מסמך קובעת ההלכה ב ע"א 779/87 נח בליט ואח' נ' בנק לאומי לישראל , פ"ד מ"ד(3), 304, בעמ' 311, כדלקמן:

"בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא."

כן ראה ב ע"א 121/70 גלעדי נ' אוריון חברה לביטוח בע"מ , פ"ד כה(1), בעמ' 648, בעמ' 661: