החלטה בתיק א 1687/06

לפני בקשת המבקש למתן רשות להתגונן, כלפי תביעה שהגיש המשיב בסדר דין מקוצר (ת.א. 1687/06).

סכום התביעה הינו 15,434 ש"ח, נכון ליום הגשתה 15/05/06.

כללי וטענות הצדדים

המשיב הינו תאגיד בנקאי המנהל עסקי בנקאות בישראל.

המבקש הינו אחיו של החייב העיקרי - ביטון שמואל (להלן: "החייב העיקרי").

ביום 27/02/97 חתם המבקש על כתב ערבות מתמדת ומוגבלת בסכום כלפי המשיב, לפירעון הלוואה שנטל החייב העיקרי, בסך של 20,000 ש"ח, וכי ערבותו הינה לחלקו היחסי בחוב הנערב, דהיינו מחצית, קרן בסך 10,000 ש"ח, כאשר ערב נוסף ערב למחצית השנייה של ההלוואה. החייב העיקרי לא עמד בהתחייבויותיו כלפי המשיב. ביום 23/06/98 ניתן נגדו פסק דין ונפתח תיק הוצאה לפועל.

המבקש טוען כי קמה לו הגנת התיישנות כנגד תביעת המשיב, שכן החוב נתגבש ביום 14/01/98 - מועד הגשת התביעה כנגד החייב העיקרי - ואילו ההחלטה על מיצוי ההליכים ניתנה ביום 9/11/04. לכל המאוחר יכל המשיב להגיש תביעתו כנגד המבקש בחלוף 7 שנים מיום הגשת התביעה כנגד החייב העיקרי, היינו עד ליום 13/01/05. בתגובה טוען המשיב, כי בהתאם להלכה הפסוקה, ניתן לתבוע את המבקש רק לאחר שניתן אישור ראש ההוצל"פ על מיצוי ההליכים כנגד החייב העיקרי.

עוד טוען המבקש כי החייב העיקרי לא ידע אותו בדבר מצבו הכלכלי העגום ואף המשיב פעל בחוסר תום לב כאשר הוחתם על כתב הערבות מבלי שנאמר לו דבר ע"י המשיב בנוגע למצבו של החייב העיקרי, לאי עמידתו בהתחייבויותיו כלפי המשיב, היינו, יתרת חובה גבוהה בחשבון, חסימת כרטיס האשראי מס' פעמים והאחרון שבהם היה כשבועיים לפני חתימת המבקש על כתב הערבות, החזרת הוראת קבע, אי החזרת הלוואות וכו'. לנוכח האמור, טוען המבקש, כי החתמתו על כתב הערבות הינה בלתי סבירה, הגם שהמשיב החתימו על כתב הערבות ולא מסר לו העתק ממנו. המשיב הטעה אותו לגבי טיב השירות, והאחריות לשירות, אגב הפרת הוראותיו של חוק הבנקאות (שירות ללקוח), לרבות כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים).

כן טוען המבקש, כי המשיב התנה שירות בשירות, שכן, לכאורה, התנאי למתן האשראי היה פתיחת תכנית חיסכון. עוד נטען, כי ביום 28/03/96 החתים המשיב גם את אימו המנוחה של המבקש, שלא ידעה קרוא וכתוב, על כתב ערבות ושיפוי בסך של 20,000 ש"ח, שבעקבותיה קיבל החייב העיקרי הלוואה בגובה הערבות, ולמעשה איפשר לחייב העיקרי למשוך כספים ולקבל אשראים. משכך, ולאחר שנתבררו לו העובדות, ביטל את כתב הערבות ביום 11/01/05 באמצעות ב"כ, ואף דרש מהמשיב מסמכים הנוגעים לאירועים שקדמו לחתימה על כתב הערבות, ושטרם נמסרו.

לסברת המבקש, המשיב הפר את הוראות חוק הערבות בכל הנוגע לחובת גילוי לערב יחיד וערב מוגן, ולפיכך, ולנוכח האמור לעיל, כתב הערבות עליו חתם בוטל כדין. המבקש עותר לדחות את התביעה ולחילופין להורות על מתן רשות להתגונן.

המשיב טוען, לעניין אי המצאת המסמכים, כי דרישת המבקש הינה כוללנית, סתמית וחסרת כל פירוט באופן המהווה ניסיון דייג של מסמכים. לדבריו, המבקש קיבל את דפי חשבון הנערב מ- 11/96, כמספר חודשים טרם החתימה על כתב הערבות, ומסמכים רלוונטיים אחרים שציין במכתבו. עוד טוען המשיב, כי המקבש קיבל את המסמכים מן ההוצל"פ, ואף אישר זאת בתצהירו, ובכך ניתנה למבקש הזדמנות להשיב על בקשת המשיב ליתן אישור על מיצוי ההליכים נגד החייב העיקרי, ומשלא עשה כן, למרות שהוגשה תביעה נגד החייב העיקרי, מנוע המבקש מלטעון כי המשיב ויתר על זכות המבקש כלפיו. מוסיף המשיב וטוען, כי המבקש הסכים ליטול על עצמו את הסיכון שיאלץ לשלם את סכום הערבות במידה ויתבע לשלמו, וזאת לאור העובדה כי ידע על הגשת התביעה נגד החייב העיקרי ועל מיצוי ההליכים נגדו, ומשכך, יש לדחות הבקשה.

דיון והכרעה

באשר לטענת ההתיישנות, אני מקבל את עמדת המשיב. מאחר ומדובר בהוראות חוק הערבות, שהוא חוק ספציפי, הרי שהן עדיפות על הוראות חוק ההתיישנות, ומשהתמלא התנאי השני בסעיף 27(א)(2) לחוק, ומשניתנה ההחלטה על מיצוי ההליכים נגד החייב העיקרי ביום 9/11/04, אני קובע כי ממועד זה ואילך מתחיל מניין ההתיישנות, ולפיכך, אני דוחה את טענת ההתיישנות שהעלה המבקש.

ביום הדיון הופיעו בפניי הנתבע וב"כ וכן ב"כ המשיב. ב"כ המשיב ויתר על חקירת המבקש, ומשכך, בשלב זה, לא נסתר הנטען בתצהירו.

לאחר שעיינתי בחומר שבתיק, ושמעתי את סיכומי הצדדים, אני סבור שבקשת הרשות להתגונן, על נספחיה, מעלה טענת הגנה אפשרית בפני התביעה. ראשית, המבקש עמד בדרישה המקדמית וביקש מסמכים מהמשיב, ולטענתו, המשיב סירב ליתן לו את המסמכים החיוניים לצורך בירור העובדות. שנית, הטענה כי המשיב החתימו על כתב הערבות מבלי שנאמר לו דבר על מצבו הכלכלי, ושלא נסתרה, אכן מצריכה בירור. העובדה כי בסמוך לחתימה על כתב הערבות, עמדה יתרת החובה בחשבונו של החייב העיקרי על 26,618 ש"ח, שהמבקש לא ידע עליה, מקנה רשות להתגונן.

הואיל ובשלב זה לא נכנס בית המשפט לבירור אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר התומך בבקשת המבקש, ודי לה לגרסתו שתעמוד לכאורה, אני מחליט לתת רשות להתגונן.

סוף דבר

לאור כל האמור, ניתנת למבקש רשות להתגונן.

לגבי המשך הדיון אני קובע :-

1.        תצהיר המבקש יהווה כתב הגנה.