החלטה בתיק א 1677/03

חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק"), קובע, בסעיף    7(5) שלו:

"7. נפגעים אלה אינם זכאים לפיצויים לפי חוק זה:

(1) ...;

(2) ...;

(3) ...;

(4) ... ;

(5) מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב;

(6)... "

עם זאת, מוסיף סעיף 7א לחוק וקובע חריג לאותו כלל, לפיו:

" 7א. על אף האמור בסעיף 5)7), מי שנפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או מאת המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות הענין גם לא היה סביר שיידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן כפי שזכאי לכך נפגע לפי סעיף 12(ב)."

השאלה האחת והיחידה בתיק זה, בכל הנוגע לשאלת החבות שהועמדה להכרעה, היא האם בא התובע שלפני בגדר החריג הקבוע בסעיף 7א לחוק, אם לאו.

בעוד שמטבע הדברים מבקש התובע להשיב על שאלה זאת בחיוב, משיבה עליה הנתבעת מס' 1 (להלן: "קרנית") בשלילה גמורה. מאחר וניסיון להביא את הצדדים לכלל הסכמה, לא צלח, הרי שלא נותר מנוס מלהכריע בשאלה, לאחר שמיעת ראיות. אלה אכן נשמעו ולאחר מכן, סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב.

אציין, כי הראיות כללו את עדויות התובע ואחיו, הוא הנתבע מס' 2 (להלן: "אריה"), כשמטעם קרנית לא הובאו עדים, אך הוגש תיק המשטרה, בהסכמה.

התובע, אמיר טביבי, יליד 1973, נפגע בתאונת דרכים ביום 20.12.96, בהיותו בן 23 שנים בלבד.

בעת התאונה, היה התובע רכוב על קטנוע קטן בנפח מנוע של 50 סמ"ק, מס' רישוי 08-936-59 (להלן: "הקטנוע"), שהיה בבעלותו הרשומה של אריה (הגדול מהתובע ב-17 שנים, פער משמעותי לכל הדעות) ושתעודת הביטוח שלו פקעה ביום 12.12.96, דהיינו 8 ימים לפני מועד התאונה.

הקטנוע, כאמור, היה בבעלותו ובחזקתו של אריה ושימש את השניים לצורך עסקו של אריה, בו עבד גם התובע.

טענת התובע, שכפי שעוד יבואר להלן מקובלת עלי, היא כי הוא נסע בשרות אריה, כי הוא לא ידע ולא היה עליו לדעת כי הפוליסה אינה בתוקף ומשכך, על קרנית לפצותו בגין כל נזקיו (כשהתובע מוסיף וטוען, ככל הנראה בשם אריה, אף שהלה בחר שלא להיות מיוצג בהליך, שלקרנית אין זכות חזרה כלפי אריה, בהתאם להוראת סעיף 9(א)(2) לחוק, לפיה:

"9. (א) מי ששילם פיצויים המגיעים לפי חוק זה לא תהא לו זכות חזרה על אדם אחר החייב בפיצויים לפי חוק זה זולת הזכות לחזור על אחד מאלה:

(1) ...;