בש"א, א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
16029-06,159902-06
30/05/2006
|
בפני השופט:
נועה גרוסמן
|
| - נגד - |
התובע:
1. טעם 88 (1998) בע"מ
2. כץ שמשון
3. כץ גדליהו
4. כץ צפורה
עו"ד ד"ר כהן יוסי
|
הנתבע:
Georgalos HNOS.S.A.I.C.A.
עו"ד ירון
|
|
עניינה של החלטה זו הנה בקשת הנתבעים, להורות לתובעת להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאותיהם בהתאם לסמכות המוקנית לבית המשפט על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: "
התקנות") וסעיף 353(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "
החוק").
ראוי לציין כי על אף שהבקשה דנן הוגשה בשם כל הנתבעים הרי שבקשת הנתבעים 3 ו-4 לסילוק התביעה על הסף התקבלה ביום 8.5.06 והתביעה כנגדם נמחקה.
1. הנתבעים טוענים, כי התובעת, חברה זרה הפועלת בארגנטינה, נעדרת עסקים ו/או נכסים בארץ.
עוד טוענים הנתבעים, כי סיכויי הצלחת התביעה קלושים.
לפיכך, קיים חשש של ממש כי באם תדחה התביעה לא יהיה מהיכן לגבות את סכום ההוצאות באם ייפסקו כנגד התובעת.
מנגד טוענת התובעת, כי סיכויי התובענה להתקבל גבוהים לנוכח היותה מבוססת על כתובים אשר לא הוכחשו על ידי הנתבעים במסגרת כתב ההגנה. עוד טוענת התובעת כי הנתבעים הודו כי לא בוצע תשלום בגין קבלת סחורה בשווי 32,148 USD.
2. סעיף 353 לחוק החברות התשנ"ט - 1999 (חוק החברות (תיקון מספר 3) התשס"ה - 2005, פורסם ביום 17.3.2005) קובע:-
"353.א. הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
תיקון זה השיב למעשה את ההלכה שהיתה קיימת עד לכניסתו לתוקף של חוק החברות, התשנ"ט- 1999, דרך סעיף 232 לפקודת החברות (נוסח חדש) התשמ"ג - 1983, המבחינה בין אדם פרטי לחברה בע"מ בכל הנוגע לחיוב בערובה להבטחת הוצאות משפט.
הנחת היסוד הגלומה בהוראת סעיף 353א הנ"ל היא כי חברה צריך שתפקיד ערובה להוצאות, אלא אם כן סבר בית המשפט כי הנסיבות אינן מצדיקות ביצוע ההפקדה או שהחברה הוכיחה שיש באפשרותה לשאת בתשלום ההוצאות אם תחוייב בהן.
3. סעיף 353 לחוק החברות התשנ"ט - 1999 כאמור לעיל מסמיך את בית המשפט לחייב תובעת-חברה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע אולם סמכות זו לא תופעל באופן אוטומטי וזאת על מנת שלא לנעול דלתות בית המשפט בפני מתדיין עני ועל מנת שלא לפגוע בזכותו לממש את זכות הקניין שלו שהיא זכות יסוד.
שיקול הדעת של בית המשפט נקבע בהלכה הפסוקה שלא נס ליחה:
"שיקול הדעת אם לחייב תובע במתן בטוחה לכיסוי הוצאותיו של נתבע רחב והנתונים החיבים להישקל מגוונים הם, שכן מצד אחד אין נטיה לנעול בפני התובע את שערי בית המשפט אך משום שהוא דל אמצעים, או שזו חברה בפירוק, ומצד שני יש להתחשב בהפסד שהנתבע עלול לסבול אם התביעה תידחה ולא יהיה לו ממה לגבות את הוצאותיו" (רע"א 377/87 חליל ג'נחו נ' וויבהו א.ב.ה. - חברת מניות, פ"ד מא (4), 522, 523-524).
4. במקרה דנן, עסקינן בחברה זרה. אומנם, קיים חריג לפטור חברה זרה בהפקדת ערובה להוצאות, במידה והיא חברה באמנת האג 1954.
ישראל חברה באמנה זו, ולפיכך נתין או גוף משפטי הפועל במדינה אחרת החברה באמנה, לא תחול כלפיו חובת הפקדת ערובה, אך ורק משום הנתינות הזרה.
ברם, ארגנטינה אינה מנויה על המדינות החברות באמנת האג ולפיכך זרותה והקושי להיפרע ממנה בשל כך, מהווה רכיב בבקשה.