החלטה בתיק א 15997/06

1.         זוהי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 26.4.06, כנגד המבקשות, הן הנתבעות 1 ו-2 (להלן: "המבקשות"), בתביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר, בגין הטבת נזקי גוף, בהעדר בקשת רשות להגן.

2.         המשיבה, היא התובעת, היתה במועדים הרלוונטיים לתביעה המעביד של מר עזאמי יאיר (להלן "יאיר").

            ביום 12.5.99 נפגע יאיר בתאונת דרכים ואונו לו נזקי גוף. המבקשות ביטחו בביטוח חובה את הרכב בו נהג יאיר. כנטען, כתוצאה מהתאונה איבד יאיר את כושר עבודתו ונעדר מעבודתו במשך 165 ימים. המשיבה המשיכה לשלם ליאיר את משכורתו ואת התנאים הסוציאליים במשך כל תקופת אובדן כושר העבודה. המשיבה מבססת תביעתה כנגד המבקשות, לקבלת החזר התשלום ליאיר בתקופת אובדן כושר העבודה על היות המשיבה מיטיבה כלפי יאיר ועילתה נשענת על חוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף) תשכ"ד-1964 (להלן: "חוק ההטבה") וכן מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

3.         כתב התביעה הוגש ביום 13.2.06. משלא הוגשה בקשת רשות להתגונן על ידי המבקשות, הגישה המשיבה ביום 24.4.06 בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. פסק דין ניתן כמבוקש ביום 26.4.06. המבקשות עותרות בבקשה זו לביטולו.

4.         המבקשות טוענות כי נפל פגם בהליך מתן פסק הדין. לטענתן, בתאריך 25.4.06 הוגשה על ידן בקשה למחיקת התביעה ולחילופין מחיקת כותרת ולחילופין מתן ארכה להגשת בקשת רשות להתגונן (נספח ב'). חרף בקשה זו ניתן פסק הדין ביום 26.4.06. לטענת המבקשות, תביעתה של המשיבה אינה כלל ראויה להידון בסדר דין מקוצר, הואיל וסכום התביעה אינו קצוב. כמו כן, משהוגשה הבקשה כאמור טרם מתן פסק הדין, הרי שלא היה מקום ליתן את פסק הדין.

            המבקשות טוענות כי הגשת הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה היתה נגועה בחוסר תום לב, שכן ב"כ המשיבה נתנה למבקשות ארכה להגשת רשות להתגונן ו/או כתב הגנה וזאת עוד ביום 20.3.06. ארכה זו לא נקצבה בזמן, ואף לא בשיחה נוספת אשר קיימו הצדדים ביום 26.3.06. בשיחה טלפונית מיום 23.4.06, אשר קיימו הצדדים, הסתבר לב"כ המבקשות כי קיימת חוסר הבנה  לגבי משך הארכה שניתנו על כן הועבר התיק לטיפול ב"כ המבקשות.

            עוד לטענת המבקשות, קיים לה סיכוי טוב להצליח בהגנתה, זאת לאור הסכם הפשרה וכתב הקבלה עליו חתם יאיר עם המבקשות, הקובע כי המבקשות שילמו לו 100% הנזק, וכן טוענות המבקשות להעדר עילה כנגדה משאין תחולה לחוק ההטבה במקרה דנן.

            המבקשות צירפו לבקשתן בקשה למחיקה על הסף ו/או למחיקת כותרת ולחילופין מתן רשות להתגונן (נספח ג'). בבקשה זו טוענות המבקשות כי למשיבה אין עילה לפי חוק ההטבה וכן כי אין התביעה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר הואיל ואין עסקינן בסכום כסף קצוב. לטענת המבקשות בבקשה זו, המשיבה קיבלה מהמל"ל תקבולים העולים על שיעור התשלומים אשר שילמה ליאיר. עוד טוענות המבקשות לעניין גובה הסכומים אשר שולמו ליאיר על ידי המשיבה.

5.         המשיבה מתנגדת לבקשה.

            לטענת המשיבה, עובדת הנתבעת 1 פנתה לראשונה לב"כ המשיבה ביום 20.3.06. עובדת הנתבעת 1 ביקשה שהות קצרה של יומיים שלושה לשם בדיקת התשלום ומשלא חזרה כמובטח לב"כ המשיבה, פנתה זו לנציגת הנתבעת 1 והודיעה לה על ארכה להגשת בקשת רשות להתגונן עד ליום 2.4.06. משלא הוגשה כל בקשת רשות להגן, הוגשה הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.

            המשיבה טוענת כי המבקשות לא הגישו כל בקשה להארכת מועד. בהתנהגות זו רואה המשיבה זלזול וניצול כוחן של המבקשות לרעה.

            עוד טוענת המשיבה כי המשיבה אינה ולא היתה "מעסיק מאושר" לפי סעיף 343 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").

            המשיבה טוענת כי בקשת הרשות להתגונן לא הוגשה טרם מתן פסק הדין, ואך צורפה עם הגשת המבקשות את הבקשה דנן.

            המשיבה טוענת כי לבקשת המבקשות מיום 25.4.06 לא צורף תצהיר ורק מטעם זה יש לדחות הבקשה.

            באשר לסיכויי הצלחתן של המבקשות, טוענת המשיבה כי סיכויי הצלחתן הינן קלושים ואין המבקשות מראות בבקשתן לביטול פסק דין כי יש להן הגנה טובה. המשיבה טוענת כי המבקשות משלמות כדבר שבשגרה החזר תשלומי הטבה וצירפה החלטות בנושא הטבת נזקי גוף להן היו שותפות המבקשות, כהוכחה לכך.

 6.         המבקשות הגישו תשובה לתגובת המשיבה.

            המבקשות שבות וטוענות כי הצדדים שוחחו טלפונית בענין מתן ארכה להגשת הגנה, ביום 20.3.06 וביום 26.3.06 ועו"ד סווירי, נציגת המבקשות, מצהירה כי לא נמסר לה אודות הזמן הקצוב שנותר לה לשם הגשת בקשת רשות להתגונן. כך גם חרף טענתה של ב"כ המשיבה כי הארכה הסתיימה ביום 2.4.06, הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה הוגשה רק לאחר שיחה טלפונית אשר קיימו הצדדים ביום 23.4.06. לטענת המבקשות, השתלשלות ארועים זו יש בה בכדי להעיד על חוסר תום לב בהגשת הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.

            המבקשות טוענות כי טענת המשיבה כי אינה מעביד מאושר, טעונה ליבון ובירור עובדתי, ואם אכן הינה מעביד מאושר אזי לפי ת.א 9753/04 בנק לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ אין למשיבה עילת תביעה לפי חוק ההטבה.

7.         דיון