החלטה בתיק א 15302/06

זו בקשה לסילוק התביעה על הסף. לחלופין להורות על מחיקת סעיפים בתצהירי התובע כמפורט בבקשה.

בין הצדדים, התנהל הליך בבית משפט השלום בתל אביב, ת.א 28235/05, אשר בסופו הגיעו הם להסכמה כי התובע כאן (עו"ד טוקר) יתרום לבית החולים שניידר סכום שאותו יקבע בית המשפט.

בהחלטתו, קבע בית המשפט כי התרומה תעמוד על סך 500 ש"ח,  וכי התרומה תחשב כתרומה שניתנה על ידי שני הצדדים,  וכי עו"ד טוקר ישלח לנתבעת 1 כאן, העתק הקבלה בדבר התרומה.

לטענת הנתבעים, פסק הדין לא קויים כלשונו, לאחר שהתרומה הייתה אמורה להינתן לבית החולים עצמו ולא לגורם אחר, הואיל והתרומה נמסרה לעמותה בשם "נאמני מרכז שניידר".

חלק נוסף של פסק הדין מחייב כי התרומה תהא בשם שני הצדדים ,  גם חלק זה של פסק הדין, לטענת הנתבעים, המבקשים כאן, לא קוים.

עוד טוענים המבקשים כי התובע עו"ד טוקר לא העביר העתק מן הקבלה בדבר התרומה וכי בידי המבקשים מסמך של גב' גולדברג -שאול,  מבית החולים שניידר, מיום 29.11.2005 כי בית החולים לא קיבל תרומה.

ביום 30.11.2005 שלחו המבקשים מכתב למשיב והעתק ממנו לגב' גולדברג שאול מבית החולים שניידר, הוא המכתב המהווה את הבסיס לתביעה כאן, ובו מלינים המבקשים כי מבירור שנערך בבית החולים עולה כי נכון ליום 29.11.2005 לא נתקבלה מאת עו"ד טוקר תרומה שתיחשב ככזו שניתנה על ידי עו"ד טוקר וע"י איזוטופ בע"מ.

טוענים המבקשים כי דין התביעה להידחות שכן אין שום עובדה רלוונטית השנויה במחלוקת ואין צורך בבירור עובדתי נוסף שכן העילות הנוספות רשלנות והפרת חובה חקוקה אין כל פירוט ממשי המאפשר להתייחס אליהן.

לטענת המבקשים המכתב נשוא התביעה נשלח לבית חולים שניידר שהוא צד לפסק הדין שניתן לטובתו ועל כן בעל אינטרס לגיטימי בקיום פסק הדין והוא גם הגורם הנכון והמתאים לבירור ביצוע פסק הדין.

טוענים המבקשים כי המכתב נשלח על ידי המבקשת במסגרת בדיקת ביצועו של פסק הדין ולפיכך, נשלח הוא תוך כדי דיון ועל כן הוא פרסום מותר על פי סעיף 13    (5) לחוק איסור לשון הרע.

עיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, ואומר כי אין לסלק את התביעה על הסף.

לו סברו המבקשים כי תצהירי עדותו הראשית של התובע אינם מרימים הנטל להוכחת התביעה - רשאים הם להודיע כי הם מוותרים על הבאת ראיות מטעמם ומסתפקים בראיות שהניח התובע ועל סמך אלה בלבד מוכנים הם לעבור לשלב הסיכומים. בנסיבות אלה - מחיקתו של כתב התביעה - איננו מחוייב המציאות , ועל כן  לא יעשה בית המשפט שימוש בצעד חריף ודראסטי שכזה, לא כל שכן כאשר לא ברור  כי  התביעה איננה מגלה עילה.

 ודוק. יש להבחין בין הטענה לפיה יש לסלק תביעה על הסף מאחר ואין היא מגלה עילה, כאשר אף אם יוכיח התובע הנטען בכתב התביעה , לא יהיה זכאי לסעד שביקש, לבין הטענה כי דין התביעה להידחות מאחר והתובע , לאחר סיום פריסת הראיות , ולאחר שהצדדים הכריזו  "אלה עדי", לא הוכיח את תביעתו.

בכתב התביעה , טוען התובע כי הנתבעים הוציאו לשון הרע עליו במכתבם בו טענו כי הוא, עו"ד, לא קיים פסק דין של בית  משפט , וכי הוא מתבקש לקיימו ללא דחוי , שאם לא כן - יינקטו  נגדו צעדים משפטיים, בעוד הוא טוען כי מילא אחר פסק הדין.

 השאלה אם  המכתב  שפורסם אצל בית החולים  הוא ביטוי  "תוך כדי דיון" , כמו גם  האם עובדת שיגורו לבית החולים הוא חלק מן הביטוי -" תוך כדי דיון ", כאמור בסעיף 13 (5) , היא  לא רק שאלה משפטית הצריכה ליבון, אלא שנוכח המחלוקת הקיימת בין הצדדים , יש תחילה לקיים בירור עובדתי שלם על מנת להכריע בה.

 בחינת תחולת סעחיף 13(5) על המקרה דנן - טעונה  בירור עובדתי,  ועל כן הבקשה לסילוק התביעה על הסף  נדחית.

הבקשה למחיקת  העתירה לסעד של התנצלות - מתקבלת לאור עמדת המשיב בתגובתו. (ראה: ת.א. 53550/05 ידיעות אינטרנט ואח' נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח', לא פורסם, נתן בבימ"ש שלום ת-א ביום17.4.2006 )

אשר לבקשה להורות על מחיקת אמרות מתצהירי העדות הראשית של התובע:

סעיפים 22, 23,24 לתצהיר התובע, ולתצהיר עו"ד נועם לוי מטעמו -  אני דוחה את הבקשה. אין כאן הרחבת חזית הטענות. בכתב תביעתו טען התובע כי פרסום לשון הרע, לטענתו, יש בו כדי לפגוע בעסקו, במשלח ידו או במקצועו של התובע.