החלטה בתיק א 14585/05

בפני בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה לתשלום ארנונה ומים בסך של 29,974 ש"ח נכון ליום 7.9.04 (להלן - " הבקשה").

טענות המבקש

המבקש הוא הבעלים של נכס ברח' הנביאים 106 ברמת השרון (להלן - " הנכס").

תקופת החיוב בגינה מבקשת המשיבה לחייב את המבקש בתשלום ארנונה היא תקופה בה הנכס היה בבניה.  הנכס קיבל היתר בניה ביום 18.6.00 וטופס 4 רק ביום 15.4.04.  למבקש אין ידיעה באיזה מועד הוציאה המשיבה תעודת גמר לאחר טופס 4.

הרשות המקומית, בעניינינו המשיבה, זכאית לגבות ארנונה מיום שניתן לאכלס את הנכס בפועל ושעה שאכן הוא מאוכלס. חברת החשמל חיברה את הנכס לחשמל ביום 13.5.04 והמבקש צרף מסמך המעיד על כך.

המשיבה היא שעיכבה את מועד אכלוס הנכס בידי המבקש מאחר ודרשה מהמבקש להתחבר למערכת ביוב של בית שכן ובהמשך לשרטט תוכניות חדשות ולבנות שני מקומות חניה.

המבקש ניסה לאכלס את הנכס עוד טרם טופס 4 ביום 2.12.02 אולם לאחר חודש מגורים והיות ולא ניתן היה להתגורר בנכס ללא חיבור חשמל מסודר עזב המבקש  את הנכס לטובת דירה שכורה בישוב עץ אפרים (סעיף 11 לבקשה).

החל מהמועד בו חובר המבקש לחשמל הוא משלם את הארנונה והמים באופן סדיר.

יש לדחות את התביעה מאחר והמשיבה תובעת חיובי ארנונה עבור תקופה שקדמה לאיכלוס הנכס ומתן טופס 4. בנוסף, חולק המבקש על ההקף הכספי של התביעה מאחר והחיוב החודשי של הנכס בגין ארנונה הוא בסך 850 ש"ח .

בשלב זה על המבקש להראות הגנה לכאורה ולו בדוחק כדי שתינתן לו רשות להתגונן.  אין לקבל את טענות המשיבה כי משלא הגיש המבקש השגה ו/או ערר על החלטת המשיבה הרי דין הגנתו להדחות.  לטענת המבקש אין הרשות מוסמכת לחייב בארנונה את מי שהוכיח כי מעולם לא החזיק בנכס כמובנו של מונח זה בפקודת העיריות, גם אם אותו אדם נרשם בטעות בפנקסי הרשות. 

לא ניתן לאכלס נכס ללא חיבור מים וחשמל במיוחד כאשר מדובר בנכס המשמש למגורים. בודאי כאשר המבקש נאלץ לשכור דירה במהלך התקופה הרלוונטיות ולא דר בביתו שבנה למגורים לו ולבני משפחתו.

לטענת המבקש הסעיף הרלוונטי לפי חוק הערר הוא סעיף 3(א)(3) לחוק הערר ולא סעיף 3 (א) (2) מאחר והסוגיה במחלוקת היא האם המבקש החזיק בנכס לפי סעיפים 1 ו- 269 לפקודת העיריות בתקופה הרלוונטית.

המבקש גם דחה את טענות המשיבה באשר לצרוף הסכם השכירות בסיכומיו מאחר והמבקש נחקר על כך בדיון שהתקיים וההליך כולו הינו בשלב מקדמי של מתן רשות להתגונן.

טענות המשיבה

טענת המבקש היא טענה הנוגעת לגודל הנכס ו/או מועד החיוב ולפיכך היה עליו להעלותה במסגרת הליכי השגה וערר בפני מנהל הארנונה ולא לעוררה לראשונה במסגרת הבקשה שהוגשה נגד תביעת הרשות המקומית. בענין זה הפנתה המשיבה לסעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו - 1976 (להלן - "חוק הערר"). מדובר בטענות לפי סעיף 3(א)(2) לחוק הערר. המשיבה הפנתה להלכה הפסוקה הקובעת לשיטתה שאין להיזקק לטענות מסוג זה במסגרת הליכי תביעה רגילים ו/או במסגרת התגוננות מפני תביעת הרשות המקומית לתשלום ארנונה.

בהתאם לרישומים בספרי המשיבה, המבקש החזיק בנכס החל מיום 1.3.02. לפי סעיף 318 לפקודת העיריות (נוסח חדש) על המבקש מוטל הנטל להוכיח את טענתו כי חרף הרישום בספרי העירייה לא התגורר בנכס.  כל שעשה המבקש להוכחת טענתו היה הצגת הסכם שכירות שלא היה ניתן לחוקרו עליו מאחר והוגש רק בשלב הסיכומים בניגוד להוראות הדין. לחילופין, טענה המשיבה כי היה על המבקש ליתן תצהיר מטעם המשכיר שהשכיר לו את הנכס בעץ אפרים.

לפי נספח ה' לבקשה, מכתבו של ב"כ המבקש עו"ד כריים עולה שהמבקש איכלס את הנכס החל ביום 1.12.02. המבקש לא הודיע למשיבה בכתב על עזיבת הנכס לפי חובתו על פי סעיף 325 לפקודת העיריות (נוסח חדש).

לחילופי חילופין, אף אם תתקבל טענת המבקש לפיה לא גר בנכס נשוא התביעה, אלא חודש בלבד, הרי אין לכך רלוונטיות שעה שהמבקש הודה בחקירתו בבית המשפט כי איחסן בנכס חפצים וריהוט שלא יכל להעביר לדירתו בישוב עץ אפרים. גם אם החליט המבקש מטעמיו שלו שלא להמשיך ולהתגורר בנכס, הרי שעה שבחר לעשות שימוש בנכס עליו לשלם ארנונה עבור הנכס.

נוכח העובדה כי הנכס אוכלס עוד טרם סיום הבניה וכאשר נעשה שימוש בפועל בנכס לאחסנה, אין נפקות לטענות בדבר גמר סיום בניה. לפיכך, ביקשה המשיבה לדחות את הבקשה ולחייב את המבקש לשלם למשיבה את סכום התביעה בגין ארנונה שלא שולמה על ידו כמתחייב על פי דין.

דיון