החלטה בתיק א 1447/04

המבקשת הגישה שתי בקשות. האחת, בש"א 21642/05, בה מבוקש כי בית המשפט יוציא צו שיורה למשיבים ליתן תצהיר גילוי מסמכים כללי; ליתן תצהיר מסמכים ספציפיים המפורטים במכתבים המצורפים לבקשה וכן להשיב על שאלות שבשאלון המצורף אף הוא למכתבים הנספחים לבקשה, כל זאת תוך 30 יום.

השניה, בש"א 4740/06, בה מבוקש כי בית המשפט יורה למשיבים ליתן תצהיר גילוי מסמכים פלוניים מטעם משיבה 1, בהתאם לנספח א' לבקשה; לחייב את משיבים 2-4, תוך 7 ימים ממתן ההחלטה לאפשר עיון במסמכים המבוקשים, או לחילופין, להורות על מתן תצהיר גילוי מסמכים פלוניים וכן לחייב את משיבים 2-4 ליתן תצהיר תשובות לשאלון המפורט הנספחים לבקשה.

ואלו העובדות הדרושות למקרה:

משיבות 1-2 חתמו ביוני 2000 על הסכם לביצוע קידוחי נפט עם המבקשת, בהתאם לזיכיון  שניתן להם מטעם ממשלת קונגו. לאחר שהמבקשת השלימה את עבודתה ופנתה למשיבים לתשלום שכרה, התחמקו משיבות 1-2 מהתשלום בנימוקים שונים. לאחר מספר התראות שנשלחו מטעם המבקשת, שלא נענו, הוגשה מטעמה תביעה במדינת טקסס בארצות הברית, כנגד משיבה 1, הקשורה עמה בהסכם. בית המשפט העביר את הסכסוך לבוררות, בהתאם לסעיף הבוררות בהסכם ביניהן.

ביום 29.9.03 נחתם הסכם בוררות שהסמיך את הבורר לדון ולהכריע במחלוקת בין הצדדים באופן סופי.

ביום 3.11.03 הסתיימה הבוררות בפסק דין סופי שהורה למשיבה 1 לשלם סכום לתובעת. פסק הבוררות אושר על ידי בית המשפט בטקסס בינואר 2004 והפך לחלוט.

התובעת - המבקשת - טוענת בכתב התביעה כי  היות וניתן פסק דין סופי ומחייב בארצות הברית, זכאית היא לאכיפתו וכי בשל התקיימות שלושת התנאים לאכיפת פסק דין זר: סכום קצוב; פסק דין סופי ומוסמך.

בש"א 21642/05

הבקשה הוגשה לאחר שפניות המבקשת למשיבים נענו חלקית.

המבקשת טוענת כי מאחר שבכתב התביעה נתבקשה הרמתו של מסך ההתאגדות של המשיבה 1 והטלת חיוב אישי על מי מהנתבעים - המשיבים - דבר המצריך תשתית עובדתית, המצויה בידיעת המשיבים, תשתית הנדרשת למבקשת, לכן יש צורך במימוש ההליכם המקדמיים.

משיבה 1 טוענת לעניין גילוי המסמכים הכללי כי החומר הנדרש מצוי בחזקת עורך הדין האמריקאי ועל כן נדרש לה זמן כדי לקבלו ולמיינו כדי תצהיר גילוי מסמכים מסודר.

באשר לגילוי הספציפי טענה משיבה 1 כי מהות התביעה הינה כספית ואין במסמכים המתייחסים לעניינים הפנימיים של המשיבה רלבנטיות  לתביעה,  וחל עליהם חסיון.

גם לגבי השאלון הנדרש, נטען כי הוא אינו רלבנטי.

בהתייחס להליך כולו, טענה משיבה 1 כי מדובר בניסיון "דייג" של מידע, שאינו קשור ישירות למהות הסכסוך שבין הצדדים.

משיבים 2-4 טענו כי פניית המבקשת לגילוי מסמכים נעשתה לאחר המועד הקבוע בתקנות ומכאן שעליה להידחות.

עוד טענה הינה כי דרישת המבקשת עולה כדי "דייג" של מסמכים, והמסמכים המבוקשים אינם קשורים רק למשיבים, ואינם רלבנטיים לתובענה.

בש"א 4740/06

המבקשת טוענת כי משיבים 2-4 כלל לא הגיבו לדרישת גילוי המסמכים שנשלחה מטעמה. המבקשת טענה עוד כי בקשה זו הוגשה לאחר שהתברר מעיון בתגובה שהוגשה לבש"א 21642/05 אודות קיומו של הסכם שהתיימר להיות הסכם למכירת אחזקות משיבה 2 במניות משיבה 1 לידי צד ג'. לאור מסמך זה התעורר הצורך בגילוי מסמכים נוסף.

לבקשה זו לא הגיבו המשיבות.

דיון

נקודת המוצא בבחינת כללי הליכי גילוי המסמכים והשאלונים, היא שלכל צד קמה הזכות לעיין בכל המסמכים המצויים באמתחת הצד שכנגד, על מנת לייעל את הדיון המשפטי. (ראה לעניין זה ע"א 2271/90 ג'מבו נ' אמיר מרדכי, פ"ד מו(3) 793) והלכה היא כי במסגרת הדיון האזרחי יש להבטיח גילוי רחב ככל הניתן של המידע הרלבנטי למחלוקת שנתגלעה בין הצדדים ואשר נדונה בבית המשפט. (ראה לעניין זה רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל נ' הנרי אזולאי ואח', פ"ד מט     (4) 54 וכן ספרו של יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995 בעמ' 485) הרי שיש לבדוק במסגרת השימוש בכלי דיוני זה של גילוי המסמכים, האם מתן צו כמבוקש, יצור שיוויון בין בעלי הדין, ויעמידם, עד כמה שניתן, בעמדה התחלתית ובנקודת זינוק, פחות או יותר שווה.

לבית המשפט שיקול דעת רחב בכל הנוגע לקביעת היקף הליכי הגילוי המוקדם והרלבנטיות של המסמכים המבוקשים, תוך בחינת הבקשה לגילוי מסמכים, זאת בהתאם לתקנה 120 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 שקובעת כדלקמן: