החלטה בתיק א 14379/08

תביעה כספית על סך של  90,000 ש"ח הוגשה על ידי התובעים בעליה של דירת מגורים בחולון (להלן:" הדירה").

לטענתם, הותיר הנתבע שהתגורר כשוכר בדירה חוב שכר דירה, לתשלומו התחייב בפסק דין בפשרה שניתן ביום 2.1.06 על ידי כב' השופט חיים טובי בתל-אביב.

בניגוד להתחייבותו בפסק הדין הפסיק הנתבע, כך לטענת התובעים, את תשלום דמי השכירות באופן סדיר, עד לפינויו הסופי והכפוי מהדירה.

חוב דמי השכירות שנותר עומד, לפי התביעה, על סך של 26,042 ש"ח למועד הגשתה ולתשלומו נדרש הנתבע.

מעבר לכך, נתבע פיצוי מוסכם בסך של 10,000 ש"ח בגין הפרת הסכם הפשרה מיום 25.6.07 (נספח ז' לכתב התביעה) (להלן:" הסכם הפשרה").

לתובעים טענה נוספת שעניינה בנזקים שהותיר הנתבע בדירה לאחר פנוייה ואלה עולים כדי הסך של 50,000 ש"ח לפי הצעת מחיר המוצגת על ידם.

בהגנתו הציג הנתבע הכחשות כלליות לטענות המפורטות בכתב התביעה.

לאור זאת, נתבקש הלה בישיבה שהתקיימה ביום 10.6.08 להציג את גרסתו הקונקרטית והמדוייקת לטענות המופיעות בכתב התביעה לעניין תשלום דמי השכירות, אופן הפינוי ומצב הדירה בעת השבתה.

בהחלטה הנ"ל קבעתי, כי אין בכתב ההגנה כדי להוות גירסת נגד בכל מובן שהוא לטענות התובעים ואין הוא עונה לדרישות הפירוט המינימליות.

בתוקף כך חוייב הנתבע בהשלמת מלוא פירטי גירסתו ונקבע, כי אם לא תוצג גירסתו המדוייקת והמלאה ביחס להגנתו "נאלץ להתקדם על בסיס ההנחה לפיה, אין בפיו גירסה כלשהיא על כל המשמעות הכרוכה בכך".

בישיבה שהתקיימה היום הופיע ב"כ הנתבע ובדבריו הצהרה לפרוטוקול בית המשפט שמשמעותה הינה, כי תחשיב דמי השכירות הנתבע מקובל  עליו ותואם את המציאות.

אלא, שלטענת הנתבע קיים לזכותו חוב לקיזוז בגין תשלומי יתר ששילם בתקופת השכירות.

משמעות הדבר הינה, כי הנתבע מודה בחוב הנטען ביחס לדמי השכירות, אלא מבקש ל"הדיחו"  באמצעות הוכחת קיומו של חוב נגדי כביכול.

דא עקא, כי התשתית העובדתית לקיומו של חוב מסוג זה איננה מוצגת כלל ועיקר בכתב ההגנה.

תחת זאת מפנה הנתבע לתחשיב שצורף לכתב הגנתו, הגם שאין בו כדי להוות מענה או תחליף לדרישת הפירוט הנדרשת  בכתב ההגנה עצמו.

נכון להפנות בהקשר זה לע"א 172/89 וללמוד על דרך ההיקש על חוסר הלגיטימיות שבהסתפקות בהפניה למסמך אחר ללא תשתית עובדתית כנדרש.

מכאן, כי השלכות הצהרתו של הנתבע בפרוטוקול הדיון היום הינה, כי בפועל אין בפיו כל הגנה

כנגד תביעת חוב דמי השכירות.

חלקה הנוסף של התביעה עוסק כאמור בזכאותם של התובעים לפיצוי המוסכם, נסמך על מועד הפינוי המאוחר להתחייבותו בהסכם הפשרה (נספח ז') ככזה שנעשה באופן יזום וכפוי במסגרת הליכי ההוצאה לפועל.