החלטה בתיק א 13935/07

1.      לפניי בקשה לדחיית תביעה על הסף בשל העדר סמכות עניינית.

2.      עניינה של התביעה סכסוך משפחתי שמקורו בהברחת נכסים וגזל כספים, אשר שייכים, לכאורה, למשיבים מכוח ירושה. לטענת המשיבים, החתימו המבקשים את אמם, היא סבתם של המשיבים, על הסכם מכר מקרקעין להעברת הבעלות בנכס על-שמם, וזאת בניגוד לדין, ללא תמורה ובתרמית. כן נטען, כי המבקשים שלשלו לכיסם את הכספים מחשבון הבנק של אב המשפחה (סבם המנוח של המשיבים).

3.      לטענת המבקשים, הסעדים העיקריים בתביעה הינם בגדר "תביעות אחרות במקרקעין" לפי הסיפא לסעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט, ולכן אינם בסמכותו העניינית של בית משפט זה, אלא של בית המשפט המחוזי, שלו מוקנית הסמכות העניינית לדון במכלול הסעדים הנתבעים,   על-פי הלכת "הטפל הולך אחר העיקר".

דיון

4.      התביעה הנדונה הוגשה תחילה לבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב (תמ"ש 61520/06). משנדחתה בקשת המשיבים להטלת צו עיקול זמני, בנימוק של העדר סמכות עניינית לדון בה, מיהרו והגישו ביום 9.1.2007 בקשה דחופה להעברת התיק בכללותו לבית משפט זה (בש"א 1311/07). ביום 14.1.2007 ניתנה החלטת כב' השופט בן ארי אריאל וזו לשונה:

"להעביר התביעה והבקשה לבימ"ש השלום בת"א, שם תיבחן שוב שאלת האגרה כמתחייב מהתקנות ההולמות".

5.      המבקשים טוענים, כי לנוכח סעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט, מנוע בית המשפט מלהעביר התביעה לבית המשפט המחוזי, ועליו להורות על דחייתה לשם הגשתה מחדש בערכאה הנ"ל. מנגד, סבורים המשיבים, כי משהעביר בית המשפט לענייני משפחה את התביעה לבית משפט זה, קנה האחרון סמכות לדון בתביעה, על שלל עילותיה, והדבר הינו בבחינת מעשה בית דין.

6.      סעיף 79 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984 (להלן- " החוק"), קובע, כדלקמן:

"(א) מצא בית משפט שאין הוא יכול לדון בענין שלפניו מחמת שאינו בסמכותו המקומית או הענינית, והוא בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר, רשאי הוא להעבירו לבית המשפט או לבית הדין האחר, והלה ידון בו כאילו הובא לפניו מלכתחילה, ורשאי הוא לדון בו מן השלב שאליו הגיע בית המשפט הקודם."

(ב) בית המשפט או בית הדין שאליו הועבר ענין כאמור, לא יעבירנו עוד."

7.      ההעברה לפי סעיף 79 לחוק מבוססת על שלוש קביעות של הערכאה המעבירה, ואותן יש לקבוע במפורש: האחת, כי לה עצמה אין סמכות. השניה, כי הסמכות נתונה לערכאה מסוימת אחרת. השלישית, מתן החלטה אופרטיבית המעבירה את התביעה לאותה ערכאה, שלפי קביעת הערכאה המעבירה, לה מסורה הסמכות. במקרה כזה, צו ההעברה מכריע בשאלת הסמכות וקובע את סמכותו של בית המשפט אליו הועברה התביעה, גם אם באופן מקורי נעדר הוא סמכות לדון בה (ראה: כב' השופט ברלינר בבר"ע (חיפה) 1310/02 חג'בי נ' נוריס ואח', תק-מח2002(2) 19833).

8.      מכאן נובע, שהוראת חוק זו חלה, מקום בו בית המשפט המעביר שקל וסבר, כי אינו יכול לדון בה מפאת העדר סמכות, ושזו נתונה לבית משפט אחר.

אולם, לא כך היה בענייננו. המשיבים הם שביקשו את העברת התיק לבית משפט זה, ובית המשפט לענייני משפחה נעתר לבקשתם במעמד צד אחד, ועוד בטרם נמסר למבקשים כתב התביעה והבקשה לסעד זמני. בבית המשפט קמא לא התקיים, אפוא, כל דיון ענייני בשאלת הסמכות העניינית לדון בתביעה העיקרית, וממילא לא נקבע באופן פוזיטיבי ומפורש, כי זו אינה מצויה בסמכותו, כי אם בסמכותה של ערכאה אחרת.

9.      לאור האמור לעיל, אני סבורה, כי אין עסקינן בהעברת דיון מכוח סעיף 79 לחוק, ולכן אין היא מקנה לבית משפט זה סמכות שאינה מצויה בידו מלכתחילה (ראה: פסק דין חג'בי, לעיל).

בנסיבות אלו, אין מניעה לדון לגופה בבקשת המבקשים לדחיית התביעה על הסף.

10. גדרי סמכויותיהם של בתי המשפט נקבעים על-פי הסעד הנתבע בהתאם לסעיפים 40 ו-51 לחוק. סעיף 51(א)(3) לחוק קובע את גדר סמכותו של בית משפט השלום לדון בענייני מקרקעין:

"תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהן שענינן חזקה או שימוש במיטלטלין, יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה; אך בית משפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין".

בכל הנושאים השיוריים האחרים הקשורים במקרקעין ידון בית המשפט המחוזי, בהתאם לסעיף 40 לחוק.

11. המבחן הנקוט בכל הנוגע לשאלת הסמכות העניינית הינו מבחן הסעד, ולפיו נקבעת הסמכות לפי הסעד שעותר לו התובע בכתב התביעה (ע"א 2846/03 עו"ד אלדרמן נ' ארליך, פ"ד נט(3) 529, ע"א 510/82 חסן ואח' נ' פלדמן, פ"ד לז(3) 1, 12, ע"א 8130/01 מחאג'נה נ' אגבאריה ו-2 אח', תק-על 2003(2), 1478, עמ' 1480; ע"א 4796/95   אלעוברה נ' אלעוברה, פ"ד נא(2) 669, 679; ע"א 472/83 אריאלי נ' אריאלי, פ"ד מא(3) 200, 208; ע"א 27/77 טובי ואח' נ' רפאלי, פ"ד לא(3) 561, 570).