החלטה בתיק א 13810/06

ביום 24.7.02 נכרת הסכם בין התובעת (להלן: "חייל") לנתבעת (להלן: "סו"ב") אשר מטרתו להסדיר את יחסיהן במסגרת פרוייקט בניה שנוהל במשותף על ידיהן ברמלה (להלן ובהסכם הנ"ל : "הפרוייקט") ולהעביר את זכויות חייל בפרוייקט לסו"ב  בתנאים המפורטים באותו הסכם (להלן: "ההסכם").

 ההסכם צורף כנספח א' לכתב התביעה שהוגש ב"סדר דין מקוצר" והוא גם נספח סב/1 לתצהירו של מר אריק רוזנצוויג (להלן: "אריק") המשמש כחשב אצל סו"ב התומך בבקשת סו"ב למתן רשות להתגונן.

מבלי להיכנס לפירוט דברים מיותר יאמר כי על פי סעיף 3.ג להסכם התחייבה סו"ב לשלם לחייל סכום בסך של -.500,000 ש"ח, שהוא סכום התביעה (קרן), בהתקיים תנאים מסוימים המפורטים שם ואין חולק על כך שאותם תנאים התקיימו וכי סו"ב חייבת לחייל את סכום התביעה בכפוף לטענות הקיזוז שהועלו על ידיה.

שתי טענות קיזוז לסו"ב הנובעות מהוראות סעיף 3.ה. להסכם (להלן: "סעיף 3.ה"); כפי שיראה להלן, הואיל ודין הטענה הראשית להדחות כך דינה של הטענה השניה, שדי בסיבות דחיית הטענה הראשונה כדי לדחות גם את זו השניה.

לפי האמור באותו סעיף, התחייבה חייל לשלם את שכרם של מתכנני הפרוייקט ואם לא תעשה כן, רשאית הייתה סו"ב לשלם למתכננים את החוב בעצמה ולקזז את התשלום מחובה הנ"ל לחייל.

אריק מפרט בתצהירו את הסכומים ששולמו על ידי סו"ב למתכננים שונים, במועדים שונים, וסה"כ הסכומים הנ"ל עולה ליום הכנת התצהיר בחישוב דולרילכדי סכום של -.446,240 ש"ח (סעיפים 11 עד 17 לתצהירו של אריק ונספחים סב/2 עד

סב/9; להלן:  "חוב המתכננים").

חקירתו הנגדית של אריק לא הניבה לחייל כל תוצאה שיש בה כדי להפריך את האמור בתצהירו ונראה כי אין היא טוענת לעניין עצם התשלום למתכנני הפרוייקט וחישובו, בהעדר כל אזכור בעניינים אלה בסיכומי טענותיה של חייל (סעיפים 4 עד 15 לסיכומי טענות חייל ובעיקר, לעניין האמור, סעיף 15 שם).

למעשה מעלה חייל טענה אחת כנגד זכות הקיזוז של סו"ב והיא שסו"ב כבר נטלה כספים ממנה בגין חוב המתכננים כפי שיובהר להלן.

על פי ההסכם הראשוני שבין הצדדים ששותף לו היה גם בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: "הבנק"), והמכונה על ידי הצדדים בהסכם (ויכונה כאן) כ"הסכם הליווי" העמידה חייל לרשות הפרוייקט סכום הון שחלקו, סך של -.950,000 ש"ח הועמד על ידיה באמצעות ערבות בנקאית, למעשה שתי ערבויות בנקאיות בסכום הנ"ל (ראה "הואיל" מס' 5 בהסכם וכן פסק דינו של כב' השופט יפרח בו נדחתה בקשת חייל למנוע  מהבנק לחלט  את הערבויות הנ"ל, מוצג במ/3; להלן: "הערבות הבנקאית" ו "פס"ד יפרח" בהתאמה).

הערבות הבנקאית אכן חולטה על ידי הבנק בעקבות פס"ד יפרח; כפי שיוראה להלן הוכנסו כספי הערבות הבנקאית שחולטה לחשבון שכונה בהסכם הליווי ובהסכם כ"חשבון הפרוייקט" והיה מלכתחילה, עד לכריתת ההסכם, חשבון משותף לחייל וסו"ב  והומחה למעשה לסו"ב על פי ההסכם.

אם אכן חולטה הערבות הבנקאית לצורך כיסוי חוב המתכננים, כטענת חייל, הרי שאין עוד לסו"ב זכות קיזוז בגין חוב זה.

טענתה של חייל נסמכת גם היא על האמור בסעיף 3.ה שם נרשם לעניין זה כך:

"...היה וחייל לא תשלם חלק כלשהו מהחוב למתכננים במועדו כאמור, תהיה סולל בונה רשאית, אך לא חייבת, לשלמו במקום חייל ישירות למתכננים, וכל סכום תשלום כזה יקוזז וישולם לסולל בונה מכל סכום שיגבה במסגרת חילוט הערבות הבנקאית כאמור לעיל, לפני ביצוע תשלומים מכח חילוט זה לידי  הבנק".

נראה שיש ממש בטענותיה של חייל.

אריק טען בחקירתו הנגדית שהערבות הבנקאית ניתנה לטובת הבנק והוא זה שחילט אותה ואין הוא, אריק, יודע לצורך מה, אם כי, לדבריו, ידעה סו"ב בכל העת שהבנק עומד לחלט את הערבות הבנקאית.

דברים אלה אינם מקובלים עלי.

לפי האמור בהסכם הייתה הערבות הבנקאית חלק מההון העצמי שהעמידה חייל לטובת הפרוייקט, לאמור, חלק מהשקעתה של חייל בפרוייקט ולא סביר להניח שהיא  ניתנה על כן לטובת הבנק דווקא.

יתר על כן, לפי האמור בפיסקה הראשונה לסעיף 3.ה נכתב כי בקרות מקרה מסוים הנזכר שם, "...תיתן סולל בונה את הסכמתה לשחרור הערבות הבנקאית לבנק והבנק יהיה רשאי לחלט את הערבות הבנקאית לקבל לידיו את סכום הערבות הבנקאית לכיסוי התחייבויות אחרות של חייל לבנק...".