החלטה בתיק א 13526/06

1.       רקע עובדתי

          א.      כנטען בכתב התביעה, התובעת (להלן: "המשיבה"), ילידת 30.10.1931 הינה התלויה והיורשת של המנוח חיים דודזון ז"ל (להלן: "המנוח") אשר נהרג ביום 29.5.05 בתאונת דרכים כמשמעה ב חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים,  התשל"ה - 1975.

          ב.      המבקשים (הנתבעים) עותרים למינוי מומחה רפואי בתחום הקרדיולוגיה, אשר יעריך את נכויותיו של המנוח, אשר אינן קשורות לתאונה נשוא התובענה ואת תוחלת חייו אלמלא התאונה לאור מסמכים אשר יש בהם, לדידם, להוכיח כי המנוח סבל מבעיות קרדיולוגיות קשות וממחלות העלולות היו לקצר תוחלת חייו של המנוח.

2.       טענות הצדדים

          א.      לטענת המבקשים, עובר לתאונה וללא קשר אליה, סבל המנוח ממחלת לב קשה, בעיות אורתופדיות ומבעיות נפשיות, אשר הצריכו טיפול קבוע במרפאה לבריאות הנפש.

                   לטענתם, המוסד לביטוח לאומי קבע לתובע נכות בשיעור 77.5%, בשל מחלת הלב ממנה סבל, נקבעה לו דרגת אי כושר בשיעור 75% ונקבע כי אינו יכול לעבוד.

          ב.      לטענת המבקשים, הכירה הפסיקה בזכותה של הנתבעת לעתור למינויים של מומחים רפואיים אשר לא התבקשו על ידי התובעים, בתחומים בהם לתובעים מחלות ו/או פגיעות קודמות אשר אינן קשורות לתאונה נשוא התובענה, וכאשר קיימת הוכחה לכאורה כי קיימת לתובע נכות בתחומים אלה ו/או קיצור תוחלת חיים בגין מחלות ופגיעות שאינן קשורות לתאונה.

          ג.       המשיבה מתנגדת לבקשה.

                   לטענתה, לא נתמכה הבקשה בתצהיר ודי במחדל זה בכדי לדחותה.

                   שנית, לטענתה, מתצהיר התשובות לשאלון לא עולה כפי שנטען על ידי המשיבים, והמנוח אושפז רק פעמיים בשל ניתוח מעקפים בליבו ולניתוח טחורים.

                   לטענת המשיבה, אין בחומר אשר צורף לבקשה כדי ללמד על כך שמצבו הבריאותי של המנוח היה שונה במידה של ממש ממצבו של כל אדם אחר בגילו.

          ד.      בתשובת המבקשים לתגובת המשיבה, השיבו המבקשים כי, לדידם, אין צורך בהגשת תצהיר שעה שהעובדות המצורפות לבקשה נתמכות במסמכים הרפואיים אשר צורפו לבקשה והמדברים בעד עצמם וכי יתר נימוקיה של הבקשה משפטיים.

                   המבקשים חוזרים על קביעת דרגת הנכות במוסד לביטוח לאומי. כהוכחה שמצבו של המנוח היה שונה ממצב כל נפגע אחר.

3.       דיון

          א.      סע' 6 א' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") מסמיך את שר המשפטים לקבוע בתקנות - "הוראות בדבר מינוי מומחה אשר יחווה דעתו בעניין הנכות הרפואית של נפגע, או בכל נושא רפואי אחר, לרבות דרכי שיקומו של הנפגע, ובדבר סמכויותיו וחובותיו של המומחה".

                   מלשון תקנה זו למד כב' השופט ריבלין בספרו תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה חדשה מעודכנת, עמ' 588, כי אין מניעה להורות על מינוי מומחה גם לפי בקשתו של הנתבע.

          ב.      מכוח הוראות סעיף 6 א'  לחוק הפיצויים הותקנו תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) תשמ"ז - 1986 ובהן, לפי תקנה 3 רשאי גם הנתבע לעתור למינוי מומחה רפואי, בהתייחס למצבו הרפואי של הנפגע שאינו קשור לתאונה.

          ג.       עיון במסמכים הרפואיים, כפי שצורפו לבקשה, מלמד כי המנוח פנה לראשונה לברור רפואי, לאור מחושים בחזהו, עוד בשנת 1973 ואז נתגלה כי סבל מאוטם שריר בלב. מסמך נוסף, משנת 1982, מלמד כי המנוח עבר צנתור עורקים כליליים וכי הומלץ לו על ביצוע מעקף כלילי. במסמך משנת 1989 מצויין כי התובע סובל ממחלת לב איסכמית, אוטם וניתוח מעקף כלילי.

          ד.      שיעור הנכות, כפי שנקבעה למנוח במל"ל, הינו שיעור נכות משוקלל הכולל מגוון נכויות כדוגמת מצבו הפסיכיאטרי, האורטופדי וכן הקרדיולוגי. נכות כה גבוהה מצדיקה בירור של אפשרות השפעה על תוחלת חיי המנוח, אם בכלל.