החלטה בתיק א 133542/01

1.         רקע

ביום 28/1/04 ניתן על ידי בשבתי כשופט בבית משפט השלום בת"א פסק דין בו נדחתה התביעה הכספית שהגישה התובעת כנגד הנתבעת.

ביום 11/3/04 הגישה התובעת ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בת"א (ע"א 1905/04).

במסגרת הערעור הגישה התובעת ביום 16/6/05 בקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמך ספציפי ולהוספת ראיה בערעור - חוו"ד שנערכה ע"י סמנכ"ל להנדסה מטעם הנתבעת מר זוהר רובין.

ביום 10/10/05, בעקבות הסכמת הצדדים, אישרה כבוד השופטת גרסטל את הסכמת הצדדים ונתנה לה תוקף של פסק דין ולפיו הוחזר התיק לדיון בפני ובעקבות הגשה לבית המשפט של חוות הדעת הנ"ל, דו"ח המסכם ודיון מנכ"ל, יהיו הצדדים רשאים להעיד עדים ולהשלים טיעונים רק ככל שאלו נובעים מהמסמכים הנ"ל ולאחר מכן יחליט בית המשפט קמא, האם מן הראוי לבטל ו/או לשנות את פסק דינו.

ואכן, בעקבות הסכמה זו, הוגשו המסמכים, נשמעו העדויות בפני והוגשו סיכומים ע"י הצדדים.

המסמכים שהוגשו הם:

(א)        חוות הדעת של מר זוהר רובין, סמנכ"ל להנדסה אצל הנתבעת מיום 9/12/99 (במ/1).

(ב)        דו"ח ביקורת פנימי של המבקר הפנימי טומי פריאל מיום 19/6/01 (במ/2).

(ג)         סיכום דיון מנכ"ל רכבת ישראל מיום 7/5/01 (במ/3).

(ד)        דו"ח ביקורת מסכם חלק א' מיום 21/5/00 (במ/4).

(ה)        דו"ח ביקורת מסכם חלק ב' מיום 17/9/00 (במ/5).

כן העידו ונחקרו בבית המשפט מר זוהר רובין ומר טומי פריאל בישיבות שהתקיימו ביום 9/5/06 וביום 15/11/06.

2.         טענות הצדדים

לטענת התובעת, המסמכים החדשים והעדויות שנשמעו שנחשפו רק לאחר מתן פסק הדין שדחה את התביעה, מלמדים כי הפסקת עבודתה של התובעת לא נעשתה מתוך תהליך ענייני, תם לב של קבלת החלטות ושקו"ד סביר ומקצועי אלא באופן חד-צדדי, משיקולים זרים ובחוסר תום לב. זאת עקב החלטה מינהלית עקרונית של הנתבעת לעבור לניהול פרוייקטים ע"י עובדי הרכבת ולא עקב פגמים שנפלו בביצוע העבודות של פיקוח הפרוייקטים ע"י התובעת וזאת בזמן שהחשדות שהעלתה התובעת לכשלים וחשדות לפלילים בפרויקטים היו מבוססים כעולה מדו"ח הביקורת, חווה"ד ועדות מר רובין.

לפיכך, לטענת התובעת, קביעת בית המשפט השלום במסגרת פסק הדין לענין הפסקת עבודות התובעת אינה יכולה לעמוד עוד, שכן עולה במפורש שהאדונים וולקוב ומור לא דיברו אמת ויצרו מצג מטעה וכוזב בפני בית המשפט.

התובעת מסתמכת בעיקר על הדו"ח ועדותו של המבקר הפנימי מר פריאל, שהסיבה האמיתית להפסקת עבודת התובעת היתה שהנתבעת החליטה לעבור לניהול פנימי של הפרויקט ולא הליקויים שנמצאו בעבודת התובעת, כך שמכתב הפסקת העבודה ב-16/12/98 הוצא לא בגלל המפורט בו אלא בגלל ההחלטה שהתקבלה בנתבעת על הפסקת עבודת התובעת מסיבות מנהליות כבר ב-3/12/98.

לכן, מבקשת התובעת מביהמ"ש לשנות את פסק הדין ולקבל את תביעתה.

לעומתה, טוענת הנתבעת שההליך הנוסף לא גילה דבר בעל משמעות לסכסוך בין הצדדים ו"הראיות החדשות" לא התמודדו עם העובדה שהתביעה נעדרת כל בסיס ומתעלמת מהוראות החוזים עליהם חתמה התובעת ומהם נהנתה במשך שנים, ומכל מקום אין ב"ראיות החדשות" מאום.