החלטה בתיק א 1283/04

ענייננו בשלוש בקשות לדחייה על הסף של התובענה: הם הוגשו מטעם הנתבעת מס' 8 -הועדה המקומית לתכנון ובנייה גליל עליון, הנתבעת מס' 9, הועדה המקומית לתכנון ובנייה אצבע הגליל, ומטעם הנתבעת מס' 6, רשות העתיקות. שלוש הנתבעות הנ"ל טוענות כי אין בידי התובעים עילת תביעה ראויה נגדם.

כדי לעמוד על מהות הבקשות אפרט תחילה את התשתית העובדתית של התביעה: התובעים טוענים כי הינם חקלאים תושבי  יסוד המעלה המחזיקים בין היתר בחלקה 1 בגוש 13033 באדמות יסוד המעלה ומגדלים בהם מטעים.

בחודש פברואר 2003 או בסמוך לכך ירדו גשמים באופן רציף באזור ההקוות של הירדן. כתוצאה מגשמים אלו עלו על גדותיהם נהר הירדן והתעלות המובילות אליו, מה שגרם להצפת שטחי המטעים ולנזקים לעצי הפרי. עוד טוענים התובעים שמבדיקה שנערכה לאחר ההצפה ומניתוח הממצאים שנאספו הוברר כי היא נגרמה בשל כשל במערכת הניקוז האזורית והמערכת המקומית. לטענתם נובע הדבר ממעשים או מחדלים של הנתבעים או מי מהם.

            בכל הנוגע לרשות העתיקות טוענים התובעים כי הרשות פעלה בצורה בלתי סבירה  ובלתי מקצועית ולא עניינית בכל הקשור לאתר העתיקות "מיצד עתרת" המצוי במורד הירדן בכך שהפסיקה או מנעה ולא אפשרה פעולות ההעמקה של האפיק או חפירה של מורד הירדן, דבר שגרם להיווצרות גל גאות והיערמות מים לאחור באפיק הירדן ועקב כך להצפת שטח המטע ולנזקים לעצים שבו. עוד מייחסים התובעים לרשות העתיקות אחריות בכך שלא אפשרה ביצוע התכנון להעמקת הירדן באזור גשר הפקק או גשר בנות יעקב.

            ביחס לנתבעות 8 ו- 9, טוענים התובעים כי הוועדות הנ"ל לא מילאו אחר הוראות החוק ולא נקטו בכל האמצעים הסבירים שהיה עליהן לנקוט על מנת למנוע את אירועי ההצפה, בין היתר בכך שלא דאגו לבצוע תכנון להעמקת נהר הירדן באזור גשר הפקק דבר שיכול היה למנוע הצפות ולא הקצו שטחים שישמשו כ"רצועת מגן" שתפקידה למנוע אירועי הצפה ולא דאגו לתכנון מכון ניקוז בקריית שמונה.

            עד כאן עיקרי כתב התביעה ומכאן לטענות הנתבעים.

רשות העתיקות מבקשת למחוק את התביעה, מחוסר יריבות וחוסר עילה. היא טוענת כי היא אינה הבעלים או המחזיקה או התופסת או המשתמשת במקרקעין נשוא התביעה, וכי כל מעשיה או התייחסותה נובעים מהעובדה שחלק מהמקרקעין הן בגדר אתר עתיקות מוכרז שחלות עליו הוראות חוק העתיקות, התשל"ח-1978.

עוד טוענת רשות העתיקות כי אין לייחס לה אחריות שכן מדובר בכוח עליון, ומה עוד שהיא לא התבקשה לאשר עבודות בתחום אתר העתיקות הנ"ל. באשר לאתרים האחרים שבאזור הם מרוחקים כ 6 ק"מ דרומית למקרקעי התובעים. עוד טען ב"כ רשות העתיקות, עו"ד בדחי, כי רשות העתיקות איננה אחראית לטפל בענייני הסדרת ניקוז ולא בתכנון ניקוז, ועל כן אין שום קשר או יריבות בינה לבין התובעים.

בבקשתה של הועדה המקומית לתכנון ובנייה גליל עליון, היא מציינת כי חלקה 1 בגוש 13033 מצויה כולה בתחום מרחב התכנון של הנתבעת מספר 8. עוד היא טוענת שהתובעים אינם מחזיקים בשטחי מטעים בחלקה זו, ומציינת כי אין בחלקה 1 מטעים המעובדים או מוחזקים ע"י חקלאי יסוד המעלה.

עוד טוענת הנתבעת הזאת כי מטעי התובעים מצויים בתוך הקו הכחול של תוכנית המתאר של המושבה יסוד המעלה הנמצאת במרחב התכנון של הנתבעת מס' 9, הועדה המקומית  לתכנון ובניה אצבע הגליל. לטענתה התובעים לא הוכיחו את העובדה הבסיסית המקנה להם זכות תביעה והיא שהם מחזיקים במקרקעין שניזוקו, לטענתם. ועוד נטען כי התובעים העלו טענות סתמיות, לא הראו מהו החוק המטיל עליה כביכול, חובות שהופרו, כביכול.

בבקשת המחיקה של הנתבעת מספר 9, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה אצבע הגליל, נטען כי בעקבות החלטת בית משפט זה מיום 3/4/05 הותר לתובעים לתקן את התביעה ולצרף את הועדה הזו כנתבעת, וזה בשל טענה שהועלתה ע"י הנתבעת מס' 8, כי המקרקעין שנפגעו מצויים בתחום סמכותה של הנתבעת מס' 9. אבל הנתבעת הזו טוענת כי לאחר בדיקה שערך המהנדס שלה, התברר כי המקרקעין נשוא התביעה אינם בתחום סמכותה.

            דין שלוש הבקשות להדחות. הלכה היא כי ניתן לדחות תביעה על הסף רק כאשר ברור ונעלה מכל ספק שעל יסוד העובדות להן טוען התובע, הוא לא יוכל לזכות בסעד שביקש. לא אוכל לומר כי הלכה זו הולמת את התביעה שבפני. לכאורה ומבלי לקבוע כל מסמרות בעניין, אם יוכחו טענות התובעים מן הבחינה העובדתית והמשפטית יוכלו לקבל פסק דין נגד כל אחת מהנתבעות, כל אחת בגין אחריותה היא. השאלה האם המקרקעין נמצאים בתחום שיפוטה של ועדה זו או אחרת איננה יכולה להיות מוכרעת בהליך ביניים זה. היא טעונה הוכחה וחקירה. בהחלט יתכן שהמקרקעין נמצאים בתחום שיפוטה של ועדה אחת בלבד מבין השתיים [אם כי האפשרות שהם משותפים לשתיהן איננה דמיונית]. אם לא יצרפו התובעים את כל הגופים הקשורים לעניין הם עלולים ליפול בין הכסאות. לכן המחלוקת שבין שתי הועדות המקומיות מקומה בפסק הדין ולא בהליך זה.

            באשר לרשות העתיקות, מייחסים לה הפרת חובה שבחוק ורשלנות. אם יוכחו טענות אלה אפשר ותחוייב בדין. העובדה שהיא מופקדת על העתיקות במדינה, אינה מקנה לה חסינות בפני תביעות בגין רשלנות הפרת חובה חקוקה ועוד. אם סבורה מי מהנתבעות כי על התובעים לפרט את התביעה - היא תוכל  לפנות בעצמה ולבקש את הסעד הראוי.

            מכל האמור לעיל הבקשות נדחות.

            הוצאות הליך זה בסכום של 3,000 ש"ח כלפי כל אחת מהנתבעות שהגישו את הבקשות, יהיו לפי התוצאות בהליך העיקרי.

החלטה זו ניתנה היום כ"ט בטבת, תשס"ו (29 בינואר 2006) בהעדר.

על המזכירות להמציא העתק החלטתי זו לצדדים.