החלטה בתיק א 12783/06

בפני בקשת רשות להגן בפני התובענה שבכותרת.

המבקשים הגישו שתי בקשות מקדמיות בבש"א 157817/06, בקשה לסילוק על הסף ובקשה למחיקת כותרת התביעה בסד"מ, שתי הבקשות נדחו.

כללי

1.         עניינה של התביעה דנן ברעיון עסקי אותו הגו המבקשים ואשר בקשו לממשו באמצעות משקיע. המשיבה, באמצעות מנהלה, עזרא גבאי, (להלן:" עזרא") חברה למבקשים והשלושה חתמו על הסכם מייסדים(להלן:" ההסכם") ביום 23.5.04 להקמת "סימפטום", (להלן:" החברה").

על פי סע' 8.1 להסכם,  הצדדים ישקיעו בחברה סך של  75,000 ש"ח  בדרך של הלוואת בעלים. ובמידה ויידרש לחברה אשראי בנקאי, עד לאשראי של מיליון ש"ח, יחתמו כל הצדדים ערבות אישית לאשראי הנ"ל , אולם המשיבה בלבד תעמיד את הביטחונות לאשראי, ככל שיידרש.

על אשראי של מעבר למיליון ש"ח, יחולו הוראות סע' 8.2-8.8 בהסכם.

בחודשים פברואר- מרץ 2005 חדלה החברה מפעילותה. נכון למועד הגשת התביעה נותרה יתרת חוב החברה לבנק על סך 1,055,630 ש"ח.

על מנת לשחרר את בטחונותיה של המשיבה, דורש הבנק את סילוק מלוא חובות החברה.

התביעה היא לתשלום חלקם היחסי של המבקשים בחובות בסך 351,876 ש"ח כל אחד.

טענות המבקשים

2.         לטענת המבקשים, המשיבה אשר מפנה להסכם המייסדים, אינה זכאית כלל להסתמך עליו, שכן היא זו אשר הפרה אותו פעם אחר פעם.

עוד טוענים המבקשים כי משהעבירה המשיבה את מניותיה לצד שלישי, הרי שעל פי האמור בסעיף 12.3.2 להסכם, צד ג' שרכש את מניות החברה, יקבל על עצמו את מלוא התחייבויות הצד שהעביר מניותיו. לפיכך משלא דאגה המשיבה כי הקונה את מניותיה ייכנס בכל התחייבויותיה לרבות בהעמדת הביטחונות לבנק במקומה, אין לה להלין אלא על עצמה.

            ומכל מקום אין למשיבה כל יריבות עם המבקשים והיא אינה זכאית לפיצוי או שיפוי מכל סוג.

כמו כן בישיבת פרוטוקול החברה מיום  27.1.05(נספח י' לבר"ל), דולל חלקם של המבקשים בהון מניות החברה כך שמאותה עת, החזיק עזרא ב- 45% ממניות החברה, וכל אחד מהמבקשים ב27.5% בלבד.

המשיבה אשר הצטרפה כמשקיעה בחברה, ידעה כי היא לוקחת על עצמה סיכון ולכן תביעתה לתשלום החוב לבנק בחלקים "שווים", היא פרשנות שגויה של ההסכם.

            המבקשים טוענים לטענת קיזוז לפיה, מסכום החוב הנטען יש לקזז כספים המגיעים לחברה מהמשיבה בגין ציוד שנלקח ממנה ע"י חברת איזוטסט  בבעלות עזרא גברי, ושתמורתו לא שולמה וכן לקזז את כל התשלומים, התקבולים, והזיכויים מחברת האשראי.

כמו כן יש לקזז את חובה של המשיבה לכל אחד מהמבקשים בסך 75,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, בשל הפסד סכום זה שהיווה  הלוואת בעלים לחברה, והועבר מחשבון הפק"מ בו הופקד למשמרת לחשבון העו"ש לצורך הקטנת חובות החברה, בהוראת המשיבה, וללא הסכמת המבקשים. בהפסד השקעת המבקשים בשל הנחייתה של המשיבה לבנק צריכה לשאת המשיבה לבדה.

טענות המשיבה

3.         לטענת המשיבה יש לדחות את טענות המבקשים כאמור:

אין כל קשר בין "האשם" בכשלונה של החברה לבין תביעה זו ולפיכך אין ליתן רשות להגן בטענות בדבר האחריות של המשיבה או מנהלה בהפסקת פעילות החברה. גם הטענות בדבר מצגי שווא שהציג עזרא, אינן מבוססות, נטענות מהפה ולחוץ, וכאשר ממילא אין הוא צד להליך. גם הטענה בדבר הפרת ההסכם ע"י המשיבה, אינה יכולה לשחרר את המבקשים מהתחייבותם עפ"י ההסכם.  

באשר לעילת התביעה, חוזרת המשיבה ומדגישה בסיכומיה, כי עילת התביעה מבוססת על הסכם המייסדים ותו לא.

דיון והכרעה

4.         בית המשפט בבואו לבחון האם ליתן רשות להתגונן, אין הוא נזקק לשאלת מהימנות הגרסה (ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נגד בנק למסחר בע"מ, פ"ד מ"ז(5) 133, 138), ועל המבקשים לא מוטל להראות באיזה אופן יוכיחו את טענותיהם.