החלטה בתיק א 12202/05

בפני בקשה שהגישה התובעת לדחות את הגנת הנתבעת ומתן פס"ד נגדה.

הבקשה נסמכת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד מיום 28.6.05. בית המשפט המחוזי הנכבד פסק במחלוקת הנוגעת גם לצמנטכל, הקבלן הראשי שהיווה את החוליה המקשרת בין הנתבעת, מזמין העבודה לבין התובעת, קבלן משנה שביצע את העבודה.

התובעת סבורה כי לאחר שבית המשפט המחוזי הנכבד אמר את דברו, מתייתר הדיון בהליך דכאן, ויש לפעול בהתאם להנחיותיו של בית המשפט המחוזי הנכבד, בשינוים המחוייבים.

הנתבעת מצידה התנגדה לבקשה, ביקשה לצרף לתצהיר וטענה כי יש לדון בסוגיית המחאת הזכות, נשוא התביעה. עוד ציינה הנתבעת כי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית המשפט העליון, ועל כן אין המדובר בפסק דין חלוט שיש לאמץ אותו. הצביע על כך שהתובעת מצידה נהגה במחדל, כאשר לא הגישה תצהירי עדות ראשית, בניגוד להחלטה שחייבה אותה לעשות כן עד ליום 1.8.05.

במקביל הגישה הנתבעת את בש"א 176763/05 שעניינה צירוף צמנטכל כנתבעת נוספת לתביעה זו.

אדרש לשתי הבקשות כאחת.

עמדתי היא, כי אין מקום לצירוף צמנטכל כנתבעת נוספת בתיק זה. אמנם, תקנה 24 תסד"א תשמ"ד - 1984, מקנה לבית המשפט אפשרות לצרף נתבע נחוץ, ואמנם צמנטכל היא נחוצה בתובענה זו, ומן הראוי כי קולה ישמע, אך, משניתן כנגדה צו פירוק, ניטלה סמכותו של בית משפט השלום לדון אותה. סמכות זו היא סמכותו היחודית של בית משפט של פירוק וזאת מכח דיני החברות. שני הצדדים היו מודעים לכך, לרבות הנתבעת אשר החשתה ולא העלתה כל אפשרות לצרף את צמנטכל  כצד להליך הנוכחי, עד אשר ניתן פס"ד של ביהמ"ש של פירוק ביום 28.6.05, פס"ד שלא היה לרוחה. פס"ד שאינו לרוח בעל דין, יש לתקוף בדרך של פניה לערכאה דלמעלה, קרי הגשת ערעור לבית המשפט העליון. לראשונה אני נוכחת  בתקיפת פס"ד על דרך של פניה לערכאה דלמטה, קרי לבית המשפט השלום.

בית המשפט של פירוק נדרש להכרעות בעניינה של צמנטכל, הכריע בהן, לרבות הכרעות המשיקות לענין נשוא התובענה.

משכך, אין סמכות לבית משפט זה להדרש לעניינה של צמנטכל.

על כן, אין מקום לצירוף צמנטכל כנתבעת נוספת. בש"א 176763/05 נדחית בזה.

אשר לבקשת התובעת למתן פס"ד על יסוד קביעותיו של בית משפט המחוזי הנכבד.

התובעת ביקשה לקבוע כי פסק דינו של בימ"ש המחוזי, מהווה השתק פלוגתא, המייתר לחלוטין את הצורך בדיון בתובענה כאן.

הנתבעת העלתה מנגד טענות פרוצדוראליות כאלה ואחרות. אומר לאלתר, כי יש להכריע בבקשה עניינית ולא פרוצדוראלית. אין צורך לצרף תצהיר לבקשה מסוג זה, שכולה נסמכת על כתבי בית דין והכרעות שיפוטיות.

דעתי היא, כי לאחר שבית המשפט המחוזי הנכבד אמר את דברו, יש ליתן נפקות לפסיקתו והעניינים שבהם הכריע, המשיקים לתובענה זו, שוב לא יהיו נתונים לערעור, הרהור, או הצגת דעה אחרת.

ברם, כל זאת נאמר בכפוף לכך שהנתבעת הגישה על פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי מיום 28.6.05, ערעור לבית המשפט העליון. פסק דינו של בית משפט המחוזי הנכבד, אינו חלוט, איפוא.

אני מציעה לצדדים כדלקמן: יש להמתין לפסק הדין של בית המשפט העליון. פסק הדין הזה, לכשינתן, יהיה פסק הדין החלוט והסופי והקביעות שייעשו בו ינחו את הצדדים גם בתיק זה, כהשתק פלוגתא.

לאחר שינתן פסק הדין של ביהמ"ש העליון, אם יקום הצורך, ישלימו הצדדים בקצרה תצהירים בה נגזרות הצהרות הרלבנטיות לתיק זה, קרי נסיבות המחאת הזכות.

לאחר מכן תוכרע התובענה, ומוצע כי ההכרעה תיעשה על יסוד הכתב, אף ללא ראיות פרונטליות.

למיצוי בקשה זו, אני מוצאת כי אכן יש משום השתק פלוגתא בקביעות של בית המשפט של פירוק באשר לצמנטכל וליחסים בינה לבין הנתבעת. קביעה זו היא מסוייגת משום שעל פסק דינו של בית המשפט של פירוק הוגש ערעור לבית המשפט העליון, ופסק הדין שיתן בית המשפט העליון הוא שישתיק את הפלוגתאות בין הצדדים, באותם נושאים.