החלטה בתיק א 1209/01

1.         תביעה זו הוגשה ב- 06.12.01 על ידי 22 דיירים בעלי זכויות שונות בדירות המצויות כולן בבניין מגורים ברח' שטיינברג 33, קרית אתא.

על פי כתב התביעה, רכשו הדיירים זכויותיהם בדירות מחברת שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, או מחברת עמיגור ניהול נכסים בע"מ, או מרוכשים אחרים שרכשו זכויותיהם משתי אלה.

            על פי הנטען בכתב התביעה, לאחר ביקור של מהנדס מטעם האגודה לתרבות הדיור שמצא כי המצב בבניין מסוכן בטיחותית, פנה מהנדס העיר קרית אתא למהנדס היועץ דר' פיזנטי בבקשה לבדוק את מצב הבניין. ב- 30.04.00 ערך דר' פיזנטי מסמך המכונה חוות דעת, בו מצויין בין היתר כי בבניין קיים מצב של שקיעת הצד המזרחי לעומת הצד המערבי, בשיעור של לא פחות מ- 25 ס"מ, כאשר השקיעה נראית לעין בצורה חמורה ביותר על ידי כל עין בלתי מקצועית.

            בסיכום המסמך, מציין המהנדס דר' פיזנטי, כי הבניין שקע שקיעה ניצבת וגם נוטה בצורה חמורה בכיוון מזרח. לגישתו, הבניין מסוכן, כאשר במצב של רעידת אדמה, יכול מצבו להשתנות בשניות ללא אפשרות למתגוררים בו להימלט. דר' פיזנטי מציין כי בעיניו הבניין מסוכן ואינו ראוי לשימוש.

2.         התביעה הוגשה כנגד חמישה נתבעים, חברת שיכון ופיתוח, חברת עמיגור, עירית קרית אתא, הועדה המקומית לתכנון ובניה קרית אתא ומדינת ישראל/משרד הבינוי והשיכון.

            נטען בעיקרו, כי שיכון ופיתוח ועמיגור הפרו את ההסכמים בין היתר  במובן שלא העמידו לתובעים דירות בבניין ראוי למגורים ואף התרשלו כלפיהם והפרו חובה חקוקה.

כנגד העיריה וועדת התיכנון נטען בין היתר, כי לא פעלו כנדרש אלא התרשלו, בין היתר בפיקוח על בניית הבניין.

כנגד המדינה נטען, כי משרד השיכון התרשל בכך שלמרות שידע על מצב הבניין, לא עשה דבר לפתרון הבעיה ו/או למניעת החרפת נזק צפוי.

התובעים מציינים כי הריסת הבניין מבלי לפצותם בערך המלא של דירותיהם או העמדת דירות חלופיות לרשותן, תגרום לכך שיוותרו ללא קורת גג ויחויבו להמשיך ולשלם את ההלוואות שנטלו לרכישת הדירות.

נטען כי בשל מחדלי הנתבעים וכתוצאה מרשלנותם, על התובעים לפנות דירותיהם ולמצוא דיור חלופי נאות, כאשר על הנתבעים לשאת בעלויות.

הנתבעים נדרשים לשלם לתובעים סך השווה לערך דירה באיזור בו מצוי הבניין, לשכור עבורם דירות לתקופה שבין מועד הפינוי למועד קבלת הדירה החלופית ולפצותם בגין עוגמת נפש.

על פי כתב התביעה, רוב דיירי הבניין הם עולים חדשים מחבר העמים ומאתיופיה, חלקם פנסיונרים קשישים החיים מקצבאות המל"ל.

הנתבעים בהגנותיהם העלו טענות שונות כנגד התביעה.

3.         הבניין נבנה בשנות השבעים ויש בו 16 דירות.

            מתברר כי התובעים הינם יוצאי ברית המועצות לשעבר ואתיופיה. במסגרת דו"ח שנערך לאחר ביקורי בית אצל דיירים בבניין ב- 09.03.03 על ידי המחלקה לשירותים חברתיים של עירית קרית אתא, מציינות עורכות הדו"ח כי בבניין מתגוררות בעיקר משפחות קשות יום, חלקן עולים חדשים מאתיופיה וחלקן עולים מחבר העמים או עולים ותיקים, כאשר המשפחות הינן דלות אמצעים ומרקע סוציו-אקונומי נמוך.

4.         לאור מצב הבניין כפי שעלה מהמסמך שערך דר' פיזנטי, נעשה במסגרת קדם המשפט נסיון לאפשר פינויו של הבניין מדייריו - במימון הנתבעים - בגדר פתרון ביניים לבעיה  עד למתן פסק הדין.

ב"כ המדינה הודיע, כי על פי הבנתו התובעים צודקים בטענה שאין טעם בביצוע תיקונים. למרות הטענות המשפטיות השונות ומבלי לפגוע בהן, הציע הצעת ביניים לתובעים, לפיה יוכלו לקבל סכום חודשי מסויים כסיוע בהשגת מקום מגורים חלופי. בהמשך מסר כי לאחר שהנושא נשקל מבחינה ציבורית ובלי קשר לשאלת החבות, המדינה מסכימה לשאת בעלות הכספית של העמדת דיור חלוף  לתובעים לתקופה של שנה, כאשר מדובר בהצעה כספית מדורגת על פי המצב הכלכלי של כל משפחה.

5.         בהמשך, הוגשה בש"א 5191/03 למתן סעד זמני והתובעים הגישו הודעה ובה פירוט דרישתם הכספית להשלמת הצעת המדינה (נושאת תאריך 10.04.03).

            בשלב מאוחר יותר, הודיע בא כוחה של עמיגור כי מרשתו מסכימה ליטול חלק בתשלום ביחס לתקופה של עד מתן פסק הדין (פרטוקול ישיבה מ- 30.06.03), בסכום של 5,000 ש"ח לחודש, היה ויתר הנתבעים יטלו חלק גם הם בהסדר.