החלטה בתיק א 11527/05

1.         לפניי שלוש בקשות לסילוק תביעה על הסף מחמת מעשה בית דין (השתק פלוגתא).

2.         עסקינן בתביעה כספית בגין זכויות במקרקעין .

3.         התביעה נסבה על זכויות בנכס המצוי ברח' שבזי 80 בבית דגן, הידוע כגוש 6100 חלקות 69,70,71.

4.         התובע הינו בנו של מר שמעון כהן ז"ל (להלן: "המנוח") ושל גב' שולמית כהן ז"ל (להלן: "המנוחה") ומחזיק חלק מהנכס נושא תביעה זו.

5.         נתבעת מס' 1 הינה רשות הפיתוח (להלן:"הרשות"), נתבעת מס' 2 הינה חברת עמידר (להלן: "החברה") .

נתבעים 3-11 הינם אחיו ואחיותיו של התובע והינם יורשי האם המנוחה שהייתה יורשתו של המנוח.

נתבע מס' 12 הינו עו"ד אשר ייצג את הנתבעים 3-11 בסכסוכים ובתביעות השונות נשוא הנכס וכפי שנטען בכתב התביעה ערך את צוואתה של המנוחה והיה עד לה.

נתבעת מס' 13 הינה עמותת "שמעון הצדיק" (להלן: "העמותה") אשר לטענת הנתבעים 3  ו-12 מחזיקה בחלק מהנכס נושא תביעה זו.

6.         הנכס נושא תביעה זו הינו בית נטוש במקורו בישוב בית דגן אשר נמסר לאביו ואימו המנוחים של התובע בסוף שנות הארבעים מאת הממונה על נכסי נפקדים בעת עלייתם ארצה מתימן.

7.         מדובר בסכסוך מתמשך בתוך משפחה מרובת ילדים שנסוב סביב שאלת החזקה והזכויות בנכס בין השאר בהסתמך על הסכמי מכר והעברת זכויות שערך לכאורה האב המנוח עם התובע (המשיב), וכן באשר לצוואתה של האם המנוחה וחלוקת הנכס נושא תביעה זו בעקבותיה.

8.         ברבות השנים הוגשו כנגד המנוח מספר תביעות פינוי בגין אי תשלום דמי שכירות ו/או דמי שימוש ראויים בגין החזקה בנכס, אולם הפינוי לא הגיע לידי מימוש. בין היתר בשל סירובו של המנוח לשלם דמי שימוש ראויים ולחתום על חוזה שכירות, בסופו של יום לא הוסדר מעמדו של המנוח בנכס, וזאת כפי שנקבע בשורה של פסקי דין להלן.

9.         בשנת 1989 הגישה המשיבה 2 תביעה כנגד המשיבה 3 בת.א 3382/89 בטענה שקיבלה מאביה המנוח זכויות בנכס נושא תביעה זו. במסגרת הדיון בפני כב' השופט פיינשטיין נקבע כי לא הוכחו זכויות כלשהן של המנוח במקרקעין ולכן לא יכול היה המנוח להעבירן הלאה.

10.       פסק דינו של כב' השופט פיינשטיין אושר בערעור שהוגש עליו, הן בביהמ"ש המחוזי והן בביהמ"ש העליון.

11.       מסכת התביעות טרם הגיעה לסיומה על אף ההכרעות בפסקי הדין שהוזכרו לעיל ומר יהונתן כהן (המשיב 1), התובע בהליך הנוכחי בחר להגיש תביעה נוספת בשנת 1994 כנגד שתיים מאחיותיו, (המשיבות 2 ו-3) וכנגד הנתבעת 13 ("עמותת שמעון הצדיק"). התביעה נדונה בפני כב' השופט אברהם טל אשר הורה על מחיקת התביעה נגד עזבון המנוח שמעון כהן ז"ל, מחוסר מעש בשל כך שלא הובאה ראיה להמצאת כתב התביעה המתוקן לעזבון.

12.       ערעור שהוגש על ידי התובע על פסק דינו של כב' השופט טל  לביהמ"ש המחוזי, נדחה. הרכב כב' השופטים יהושוע גרוס, אסתר קובו ועוזי פוגלמן קבעו ביום 10.7.02 כי:  "הדברים אמורים במאבק משפטי סביב זכויות ערטילאיות שקיומן לא הוכח כלל ועיקר ... אין להעמיס על ביהמ"ש דיון לגבי חלוקת זכויות שטרם באו לעולם ואשר לא הוכחו לא על ידי המערער ולא על ידי ציונה".

13.       המשיבים 1 ו-2 הגישו בקשות רשות ערעור לביהמ"ש העליון אשר נדונה בפני כב' השופט ריבלין אשר קבע כי : "אין להתערב בממצאים של הערכאות הקודמות מאחר ולא נפל כל פגם בהחלטתן, ומשלא הניח מי מבעלי הדין תשתית לפיה יש בידיהם זכויות במבנה נשוא המחלוקת, הרי שלא קמה לו עילה כנגד בעל הדין שכנגד".

טענות הצדדים

14.       לטענת המבקשת 1 (הנתבעת 3) פסקי הדין שניתנו בערכאות קודמות קבעו חד משמעית כי להוריה המנוחים לא היו זכויות (כמובנן בחוק המקרקעין) בנכס נושא תביעה זו, ועל כן מקימים פסקי הדין לעיל השתק פלוגתא המונע מהמשיב 1 מלהעלות פעם נוספת פלוגתאות שכבר הוכרעו. עוד טוענת המבקשת 1 כי על פי פסיקה של ביהמ"ש העליון עיקרון מעשה בית דין חל גם על מי שלא היה צד ישיר לדיונים הקודמים.

בנוסף נטען כי טענות המשיב 1  באשר לתקיפת צוואת האם המנוחה מועלות שוב למרות שנידונו ונדחו על ידי כב' השופט דוד שהם ולא הוגש על כך ערעור.

15.       המבקש 2 (נתבע 12) טוען כי עילותיה של התביעה הנוכחית מוצו בפסקי הדין הקודמים, וכל אותן הפלוגתאות שמבקשים המשיבים להעמיד במחלוקת בהתדיינות הנוכחית כבר נדונו והוכרעו ועל כן יש לדחות את התביעה. עוד טוען המבקש 2 כי פסקי הדין שניתנו הם תקפים וסופיים וכי אין בעובדה שהוא וצדדים נוספים לא היו צד להליך המקורי להעלות או להוריד מתוקפו של מעשה בי דין, ומכיוון שהמשיב 1 הוא צד המשותף לכל התביעות, נקבעו ממצאים לחובתו וכבר היה לו יומו בבית המשפט, אין לאפשר לו לפתוח מחדש את ההתדיינות.