החלטה בתיק א 1146/04

1.         בפני בקשה למחיקת כתב הגנה ומתן פסק דין על סמך כתב התביעה בהתאם לתקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"). 

2.         לטענת המבקשים, לא הומצאו נהלים עליהם העידה עדה מטעם הנתבעת וזאת בניגוד להחלטת בית המשפט מיום 21/11/06 וחרף פניית בא כוחם. זאת ועוד, לטענת המבקשים לסיכומי המשיבה צורף מסמך שכותרתו "מערכת הפקה ושינויים" כנוהלי חיתום, כאשר לטענתם אין המסמך מהווה נהלי חיתום. מכאן, טוען בא כוח המבקשים כי המשיבה הפרה את החלטת בית המשפט במתן צו עיון במסמכים ועל כן יש להורות על מחיקת סיכומיה.

3.         המשיבה בתגובתה מתנגדת לבקשה בטענה כי עסקינן בבקשה אשר מטרתה להימנע מהכרעה בתיק באמצעות טענה פרוצדוראלית וחסרת בסיס. לטענתה, הנהלים הרלוונטיים צורפו ולפיכך, החלטת בית המשפט קוימה במלואה. המשיבה מוסיפה ומציינת, כי למבקשים לא נגרם כל נזק שכן יכולים היו להתייחס לנהלים אלו בסיכומיהם ולהגיש סיכומי תשובה בהתאם להחלטת בית המשפט. המשיבה מעלה טענות נוספות לפיהם מדובר בהרחבת חזית הואיל ולנוהלי המשיבה אין כלל זכר בכתב התביעה. זאת ועוד, לטענת המשיבה, המבקשים עצמם הפרו צו בית המשפט כאשר הגישו את סיכומיהם באיחור ובהיקף נרחב מאשר קבע בית המשפט. מכאן, המשיבה עותרת במסגרת תגובתה למחיקת סיכומי המבקשים, דחיית התביעה וחיובם בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד. המשיבה מפנה בעניין זה לע"א 700/89 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' מליבו ישראל בע"מ, פ"ד מז (1), 667 שם נאמרו הדברים הבאים:

"סברתי, ואני סובר, כי צו של בית המשפט - וכך הוא צו באשר לסיכומים בכתב ­ יש לקיימו ככתבו וכלשונו, וכי סטייה מצו יכולה שתהיה רק בשוליו (שהרי אם הצו הוא לסיכומים שיחזיקו 10 עמודים, לא יבוא איש בטרוניה אם יהיו בסיכומים מעט למעלה מכך). לא כך סוברים מקצת עורכי-דין, וסיכומיהם של אלה נכתבים כמו לא ניתן צו, לא לעניין אורך הסיכומים ולא לעניין צפיפות הכתוב. על דרך זה מוצאים עצמם עורכי דין המקיימים צו וידם על התחתונה, שבאי כוח הצד שכנגד מפליגים ומפליאים בטענותיהם ואילו שומרי צווים מצמצמים עצמם ומהדקים חגורה כאשר צוו.

מצב דברים זה יוצר אי שוויון מובהק בין בעלי הדין, ואין צורך להאריך על אי הצדק שנוצר כך. עד כה אמר בית-משפט זה דברו בהטלת הוצאות על מי שהפרו צו של סיכומים - כך אף הורה כבוד הנשיא בענייננו - ואני לא אומר די. מניסיוני ידעתי, ויודעים זאת אף פרחי משפטים, כי הטלת תשלום הוצאות יתרות - לצד שכנגד או לאוצר המדינה - הינם בבחינת יצא הפסדו בשכרו, שהרי כמה אלפי שקלים אשר יוטלו כהוצאות אינם שקולים כנגד יכולת להפליג בטיעונים. אכן, לדעתי גם אם אין לשלול הטלת הוצאות כסנקציה על הפרת צו, אין די בכך. כשאני לעצמי, רואה אני אפשרות זו אף היא, שבית המשפט יחזיר הסיכומים למחברם אגב הטלת הוצאות כבדות לזכות הצד שכנגד ולאוצר המדינה".

4.         המשיבה מעלה טענה בהקשר לתקנה 122 לפיה אין דרכו של בית המשפט לנקוט בסנקציה כדבר שבשגרה אלא כאשר עסקינן בזדון. לטענתה, אין המדובר בכוונת זדון אלא בטעות גרידא בהתייחס למועד צירוף הנהלים אשר צורפו בסופו של יום. המשיבה אף מציינת בהקשר זה כי פניית בא כוח המבקשים לבא כוחה נעשתה לאחר המועד המקורי להגשת סיכומיהם.

במאמר מוסגר אציין כי טענה זו חסרת בסיס, הואיל וכיצד ניתן לצפות מהתובעים להגיש סיכומיהם במועד שעה בה לא הונח מלוא החומר הרלוונטי בפניהם?

5.         המבקשים חוזרים על טענתם לפיה מעיון במסמכים עולה כי לא מדובר במסמכים הרלוונטיים, הואיל ונהלי החיתום אשר צורפו דנים בעניינים טכניים בעוד שכוונתם היתה להנחיות מהותיות. המבקשים אף טוענים בתגובה לטענת המשיבה על החריגה בסיכומיהם כי אכן חרגו אך פנו מיוזמתם בבקשה לאפשר למשיבה להאריך סיכומיה באופן דומה וכך למעשה למנוע אי שוויון. יתרה מכך, המשיבה היא זו שהרחיקה לכת ופירטה סיכומיה מעבר להיקף שנקבע. מכאן, בא כוח המבקשים מבקש ליתן את המשקל הראוי לאי גילוי ההנחיות לחיתום כאשר לדידו, נטל הראיה צריך לעבור לשכמי המשיבה.

6.         בפני בקשה למחיקת סיכומי ההגנה. הלכה היא שמחיקת כתב טענות של בעל דין עקב מחדלו לציית במועד לצו בית המשפט היא סנקציה חריפה, ובית המשפט נזהר מלנקוט אותה. תוקן המעוות, ולו גם באיחור, יסתפק בית המשפט בחיוב המפר בהוצאות. רק כאשר נוכח בית המשפט כי המפר נמנע מקיום הצו בזדון או עקב זלזול- עלול בית המשפט למחוק כתב טענותיו. במקרה שבפניי לא התרשמתי כי דובר בזלזול או זדון אלא בטעות אנוש. מה הגם שהמעוות תוקן. בנסיבות אלו הבקשה נדחית.

המזכירות תמציא עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים .

ניתנה היום כ"ז באלול, תשס"ז (10 בספטמבר 2007) בהעדר הצדדים.

קלדנית: שרה