החלטה בתיק א 1100/06

החלטה בתיק בשא 15961/06

1.         בהליך העיקרי הוגש ביום 28/11/06 כתב תביעה ובו מתבקש סעד הצהרתי בעניין מסמכים שחתמה התובעת, לטענתה, ולפיהם הועברו מניות של התובעת בחברה הנתבעת 2 אל הנתבעת 1. הטענה היא ש"המסמכים [נחתמו] עקב לחץ נפשי אדיר אשר הופעל עליה מטעם הנתבעת ובעלה וכי היא לא חתמה על המסמכים מרצונה הטוב והחופשי...". בסעיף 22 מבקשת התובעת "להורות על ביטול המסמכים שנחתמו על ידי התובעת". לכתב התביעה צורפו תעודת ההתאגדות של החברה הנתבעת 2, הודעה על מינוי מנהלים, הודעה על העברת מניות מתאריך 19/11/06 לפיה הועברו מניות מאת התובעת אל הנתבעת 1, הודעה בדבר סיום כהונתה של התובעת כמנהלת בחברה, וכן מסמך מתאריך 17/11/06 בין התובעת לבין הנתבעת 1 המבסס הסכמה בדבר העברת מניות ומנמק זאת בכך שהתובעת "לא עמדה בהתחייבותה בהעמדת מימון לחברה כמוסכם לעיל".  "ההסכמה לעיל" מתייחסת ל-הואיל השני במסמך  לפיו היתה הסכמה של מימון העסק באופן שווה.

2.         במסגרת התובענה האמורה, נתבקש סעד זמני של מניעת רישום העברת המניות אצל רשם החברות. ברור כבר עתה שאין טעם בסעד הזמני המבוקש בהתחשב בכך שהעברת המניות נרשמה עם הגשת התיעוד המתאים לרשם החברות ועוד לפני הגשת ההליכים בבית המשפט.

3.       מעבר להיבטים הפורמאליים ראוי להדגיש, כי הן התובענה והן הבקשה לסעד זמני בגדרה נסמכים על טענות בעל-פה המובאות בתצהיר התובעת במסגרת הבקשה לסעד זמני.  אמת הדבר, שהמשיבה-הנתבעת 1 לא תמכה את תגובתה בכתב לבקשה  בתצהיר מטעמה או בתצהיר כלשהו, וזאת בניגוד למצוות תקנה 241(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 המורה על צרוף תצהיר "לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לתשובה".  עם זאת, השאלה הראשונה שעליי לשאול את עצמי היא האם יש בפניי תשתית עובדתית של ממש המבססת את זכותה של התובעת לסעד זמני בשלב הנוכחי. בפניי שורה של טענות מפי התובעת לפיהן חשה מאויימת, היא ובעלה, כתוצאה מדברים שבעל-פה אשר שמעה מאת המשיבה 1 ומהמקורבים לה. אפשר שיש ממש בדברים אלה, ואין אני מביע כל דעה בעניין זה, אך לא אוכל לבסס סעד זמני שמטרתו לשנות את המצב הקיים של רישום המניות בפנקס המניות של החברה, על סמך דברים בעל-פה של בעל דין מעוניין.  אפשר שהתמונה תשתנה כאשר בית-המשפט ישמע את ההליך העיקרי.  אולי יש בידי התובעת ראיות שאינן בפניי היום.  המצב דהיום הוא שהתשתית העובדתית אינה מספיקה לביסוס הסעד הזמני מרחיק הלכת המבוקש.

4.         לא שוכנעתי, שיש צורך בסעד הזמני כדי למנוע נזק שאין לו תיקון של ממש.  החברה הנתבעת 2 רושמת את עסקיה בספרים, כנדרש. אם, בסופו של יום, יתברר כי התובעת צודקת בטענותיה, היא תוכל לקבל פיצוי על  נזקים שנגרמו לה,  במסגרת של תביעה כספית.

5.         בשים לב לשיקולים דלעיל, אני סבור שאין מקום בשלב הנוכחי למתן סעד זמני.  אני דוחה, לכן, את הבקשה בתיק בשא  15961/06, מבלי שיהיה בכך כדי לקבוע דבר באשר לטענות או לזכויות של מי מבעלי הדין בהליך העיקרי.  אני קובע את הוצאות המשפט בבקשה  וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח+ מע"מ להיום, לפי התוצאות בהליך העיקרי.

6.         אחרי שיוגש כתב הגנה בהליך העיקרי,  יימשך הטיפול בתיק לפי הנוהל הרגיל.

ניתנה היום ט"ז בכסלו, תשס"ז (7 בדצמבר 2006) במעמד הצדדים.

                                                  _____________

 סגן - נשיא

אלה ר.ל.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: