החלטה בתיק א 1074/05

1.          לפניי בקשה למינוי בורר בסכסוך בין הצדדים, שנסב על הקמת מעלית בבית המשותף בו מתגוררים כל הצדדים.

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

2.          בין הצדדים, שכנים בבית משותף שברחוב קיש 7 בחיפה, התגלע סכסוך שעניינו נשיאה בהוצאות התקנת מעלית ובניית פיר למעלית בבית. בשל סכסוך זה, הגישו המשיבים תביעה נגד המבקשים, אשר התבררה אצל המפקחת על הבתים המשותפים בחיפה. הליך זה הסתיים בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 14.9.03. סעיף 3 להסכם הפשרה (להלן: " תניית הבוררות") קובע כדלקמן:

"א. עורכי הדין של הצדדים יבדקו את טענות הנתבעים לגבי תשלומים נוספים שלטענת הנתבעים הוצאו על חשבון הקמת המעלית במקומה הנוכחי...

ב. לא הגיעו עורכי הדין של הצדדים להסכמה על תשלום מסוים, יבחרו עורכי הדין צד ג' שיפסוק במחלוקת שביניהם והתובעים ישלמו את חלקם היחסי באותו תשלום. צד ג' יהיה מוסמך אך ורק להחליט ע"פ ראיות ממשיות שתצבענה חד משמעית שההוצאה אותה הוא רוצה לאשר הוצאה על חשבון הקמת המעלית במקומה הנוכחי ..."

3.          בבקשה למינוי בורר טוענים המבקשים כי חרף פגישות שהתקיימו בין הצדדים ובאי-כוחם, לא הושגה כל הסכמה, וכי להערכתם המו"מ עלול שלא להתקדם, נוכח חוסר האמון השורר בין הצדדים.

             בתגובתם טוענים המשיבים, כי אין להם התנגדות עקרונית למינוי בורר, אולם לטענתם טרם הגיע המועד לכך, שכן עורכי הדין טרם השלימו את בדיקת טענות הצדדים, וזאת - לטענת המשיבים - מכיוון שהמבקשים לא המציאו את כל המסמכים הנחוצים להוכחת אותן הוצאות והכרחיותן. מנגד טוענים המבקשים, כי ההסכמים אותם דורשים המשיבים, אינם בנמצא.

דיון והכרעה

4.          סעיף 8(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, מסמיך את בית המשפט למנות בורר בסכסוך בין צדדים בעניין שהוסכם למסרו לבוררות אך לא נקבע בורר לפי ההסכם. סמכות זו איננה סמכות שבחובה, כי אם סמכות שברשות. אמנם, על פי רוב יעשה בית-המשפט שימוש בשיקול דעתו וימנה בורר לצדדים, שכן בכך הוא מקיים את ההסכם בין הצדדים ומונע סיכולה של כוונתם המשותפת בעת כריתת ההסכם (בר"ע 158/77 שמואל סגל נ' נפית השקעות ופיתוח בע"מ, פ"ד לא(3) 389 ; בש"א (ת"א) 13705/05 בן סירה נ' גמולב (טרם פורסם, מופיע באתר נבו)). עם זאת, במקרים מיוחדים רשאי בית-המשפט שלא למנות בורר לצדדים. כך הוא למשל המקרה בו כוונתם הברורה של הצדדים, כפי שעולה מהסכם הבוררות, היא שונה (ר' פסק דינו של השופט (כתוארו אז) ברק ב-ע"א 614/79 המשרד הלאומי לתיירות נ' תור-עולם בע"מ, פ"ד לד(4), 617 , 626-627).

5.          לאחר שקראתי ובחנתי את טענות הצדדים, לא מצאתי כי יש לסטות מן הכלל במקרה הנדון.

עיון בתניית הבוררות מלמד, שכוונת הצדדים היתה כי אם לא יגיעו עורכי הדין של הצדדים להסכמה על התשלומים ימונה בורר מכריע, ואין נפקא מינה מהי הסיבה בעטייה נקלע המשא ומתן למבוי סתום. סבורה אני, כי פרק הזמן שחלף מאז חתימת הסכם הפשרה (כשנתיים) מבלי שהגיעו הצדדים להבנות, הוא ממושך דיו בכדי להוביל למסקנה שהצדדים זקוקים לבורר חיצוני על מנת להביא את הסכסוך ביניהם לכדי סיום במהירות וביעילות. מינויו של הבורר נחוץ גם לנוכח חוסר האמון ההדדי בין הצדדים, כפי שעולה מכתבי הטענות וצרופותיהם. טענתם של המשיבים, לפיה המבקשים אינם מגלים את כל המסמכים הרלוונטיים שברשותם, מתאימה אף היא לידון אצל הבורר.

6.          אשר על כן, אני מקבלת את הבקשה למינוי בורר.

             בהתאם להוראת סעיף 8(ב) לחוק הבוררות, יגישו הצדדים הודעה לבית המשפט בה ינקבו בשמו של בורר מוסכם, וזאת בתוך 10 ימים מהיום. במידה והצדדים לא יסכימו על זהות הבורר, יגישו המבקשים  הודעה בה יציעו בורר מטעמם, והמשיבים יוכלו להגיב בתוך 10 ימים נוספים.

7.          המשיבים יישאו בהוצאות המבקשים בקשר עם בקשה זו, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך של 500 ש"ח (לכולם יחד) בצירוף מע"מ כחוק.

המזכירות תמציא עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.

התיק יובא לפניי עם הגשת הודעה מוסכמת מטעם הצדדים או ביום 22.12.05, לפי המוקדם.

ניתנה היום י' בכסלו, תשס"ו (11 בדצמבר 2005) בהעדר הצדדים.