החלטה בתיק א 1040/03

1.    בפני תביעה אותה הגישו התובעים כנגד מדינת ישראל (מנהל מקרקעי ישראל) [להלן: " מ"י "] במסגרתה נתבקשתי ליתן פסק דין הצהרתי לפיו על מ"י להשיב לתובעים את זכויותיהם בשטח שהופקע מהמורישים שלהם (חלקות 2א, 3א בגוש 18461 מאדמות ג'וליס) [להלן: " החלקות "], לאחר שאורה על ביטול ההפקעה.

לחילופין ביקשו התובעים להורות למ"י לפצותם בהתאם לפסק הדין מיום 17.5.82.

2.    בקליפת אגוז אציין כי תביעה זו מבוססת על הפקעת החלקות הנ"ל ועל פסק דין ביהמ"ש המחוזי מיום 17.5.82 שניתן על יסוד הסכמת הצדדים, בו נקבעה זכאות התובעים לפיצויים עקב אותה הפקעה.

3.    במסגרת תביעה זו טוענים התובעים כי לא נעשה בחלקות הנ"ל כל שימוש לצרכי ציבור, חרף הזמן הרב שעבר מאז ההפקעה, ולפיכך הם רשאים לקבל לידיהם חזרה את הזכויות בחלקות הנ"ל.

בהתאם להחלטתי מיום 13.3.05, בה דרשתי ממ"י להודיע מה היא עשתה עם השטח שהופקע, הודיעה מ"י בהודעה בכתב מיום 5.5.2005, כי קיימת תוכנית לגבי השטח שהופקע, שאמורה להיות מוגשת בזמן הקרוב. כנטען, תוכנית זו תוכננה ביחד עם מנהל מקרקעי ישראל, משרד הבינוי והשיכון והרשות המקומית ג'דידה-מכר. כן נטען כי התוכנית כוללת בין היתר מוסדות להנצחת המורשת הדרוזית וכי מתוכננות בשטח למעלה מ- 4,000 יחידות דיור, מתוך כוונה להפוך את ג'דידה-מכר לעיר.

4.    החלטה זו נוגעת אך ורק לשאלת סמכות בית משפט זה לדון בתוקף ההפקעה וליתן סעד של ביטול ההפקעה.

מ"י טוענת כי אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בשאלת תוקף ההפקעה שכן סמכות זו נתונה באופן בלעדי לבג"צ. התובעים טוענים מנגד כי לבית משפט זה סמכות עניינית ליתן סעד של ביטול ההפקעה. טענה זו מבססים התובעים על עצם המלצת שופטי בית המשפט העליון בפרשת אלג'עברי (רע"א 7591/01) להעניק לבית המשפט המחוזי סמכות בענין זה.

5.    דיון והכרעה

              א.      הסמכות לדון בהשגות על חוקיותן של הפקעות מכוח פקודת הקרקעות נתונה לסמכותו של ביהמ"ש העליון, בשבתו כבג"ץ, ואין היא נתונה לסמכותו המקבילה של ביהמ"ש המחוזי. זאת, הן כאשר נטען כי החלטת ההפקעה המקורית הינה בלתי חוקית מלכתחילה, והן כאשר עוסקת ההשגה בנסיבות אשר אירעו לאחר קבלת ההחלטה המקורית. [רע"א 5664/04 מדינת ישראל-מינהל מקרקעי ישראל נ' יואב בן גרא, כמנהל עזבון המנוחה שרה לוי ז"ל, תק-על 2005(1), 2931, שניתן ביום 10.3.05 - מאוחר לפרשת אלג'עברי]

              ב.      באשר לטיעון התובעים באשר להמלצת שופטי בית המשפט העליון להעניק לבית המשפט המחוזי סמכות בענין זה, אין לי אלא להפנות לקביעותיו של כב' הנשיא ברק ברע"א 5664/04 הנ"ל, שם הוא ציין כי כאשר עילת התובענה אינה תקיפה ישירה של חוקיות ההפקעה והיא נושאת אופי "אזרחי", ומטבע הדברים ניהולה יחייב בירור עובדתי, הרי שניתן היה עקרונית להכיר בסמכותו של בית המשפט המחוזי לדון בפקיעת ההפקעה. עם זאת, הנשיא ברק הגיע בסופו של דבר למסקנה, שלעת הזו נכון להתמיד עם הגישה שננקטה בפרשת אלג'עברי, ולהותיר את הסמכות הבלעדית בענין זה לבית המשפט הגבוה לצדק מהטעם שהמסלול הראוי כיום לקביעת הסמכות העניינית בתובענות שנושאן הפקעה על-פי פקודת הקרקעות מצוי בחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ונוכח קיומו של החוק ובהתחשב בשנותיו הספורות, אין זה רצוי שבית המשפט יקבע כעת הלכות החורגות מתחום חלותו.

               ג.          יוסף בענין זה כי גם לאחר תיקון מס' 15 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000, מיום 8.8.2005, לא הוכנסה בגדר סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים, הסמכות לביטול הפקעה.

              ד.      למעלה מן הצורך אציין כי גם אם הייתה סמכות לבית המשפט המחוזי, הרי שהסמכות הייתה לבית המשפט ביושבו כבית משפט לעניינים מנהליים. הסמכות העניינית לדון בהשגות ביחס לפעולות מינהליות כאמור תהא נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים (ולבג"צ כמובן במקרים המתאימים) ולא לבתי המשפט האזרחיים על דרך של הגשת תביעה לסעד הצהרתי, כפי שנעשה במקרה דנן. [רע"א 11224/04 המועצה המקומית פרדסיה נ' בלונדר, טרם פורסם]

6.    התוצאה היא כי אין לבית משפט זה סמכות ליתן סעד של ביטול ההפקעה. בענין התביעה החלופית לפיצויים, אני קובע ישיבת קדם משפט ליום 16.10.05 בשעה 9:00.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ג' באלול, תשס"ה (7 בספטמבר 2005) בהעדר הצדדים.