החלטה בתיק א 103175/01

העובדות הצריכות לעניין החלטה זו מפורטת בהחלטה קודמת מיום 15.7.04 (להלן: "ההחלטה הראשונה") ועל כן איני רואה צורך לחזור עליהן כאן ובשנית; לאור האמור לעיל, המונחים והביטויים ששימשו אותי באותה החלטה יעשה בהם שימוש גם בהחלטה זו.

בעקבות ההחלטה הראשונה מסר המומחה תיקון לחוות דעתו (להלן: "התיקון"); הצדדים מסרו טיעונים נוספים לעניין אותו תיקון והחלטה זו תהווה פסק דין בתיק, לאחר בחינת התיקון ואותם טיעונים.

בתיקון קבע המומחה שהנתבעת שלמה תשלומי יתר לתובעות (בכפוף לעניין תשלומי שכ"ט שאליהם אתייחס להלן) באחת משתי אלטרנטיבות המתייחסות לערכו המשוערך של סכום הכספים שהתקבלו ממימוש הרכב נשוא התביעה.

לפי גישה אחת, זו המקובלת על התובעות, יש לשערך את הכספים, בהצמדה וריבית לפי חישובי המומחה, החל מעת קבלתם בפועל בתיק ההוצל"פ, ובכך יש פחיתה בסכום שמזוכה בו הנתבעת.

לפי הגישה האחרת, גישת הנתבעת, יש לזכותה בשיערוך כאמור החל מעת מכירת הרכב.

לטעמי, צודקות התובעות בעניין זה; החוב הוא חוב לתובעות וכל תשלום שמתקבל על חשבון החוב מהראוי שייחשב כמתקבל בעת התקבלו בפועל ולא בעת שנוצרו התנאים לקבלו, קרי בעת בצוע המכירה.

אכן, לא לתובעות ולא לנתבעת הייתה אפשרות להשפיע על מועד העברת הכספים לתיק ההוצל"פ, עבור התובעות, על ידי המוציא לפועל; מאידך, הנושה, קרי התובעות, אינן צריכות לשאת בהפסד שאינו נובע ממחדל שלהן, כאשר חובתו של החייב לשלם להן את הכספים המגיעים להן ועל כן כל עיכוב מהדין שיחול על הנתבעת.

לאור זאת, אני מקבל, לפי גישת המומחה, שהסכום העומד לטובת הנתבעת, לפני דיון בשאלת ההוצאות, עומד על סך של  -.16,612 ש"ח, נכון ליום 22.8.02.

כפי שיראה להלן, אין לאמור לעיל השפעה של ממש על התוצאה הסופית של פסק הדין.

בתיק ההוצאה לפועל נפסקו לטובת התובעות תשלומי שכ"ט עו"ד בסדרי גודל של 

-.27,340  ש"ח (קרן, מותאמת לפי חוות דעת המומחה, כפי סעיף 8 סיפא לחוות דעתו וראה גם לוח 3 שם); מאידך, נראה כי התובעות לא שילמו לעורכי הדין שפעלו עבורן בתיק סכומים בסדרי גודל אלה ועורכי הדין הסתפקו בשכ"ט, בסכום של

 -.9,750 ש"ח ומע"מ (נספח ג' לתיקון).

המצב שנוצר הוא שאם יש להביא בחשבון לטובת התובעות את מלוא שכ"ט עו"ד שנפסק להן כאמור לעיל (להלן: "השכ"ט הפסוק"), נותרה הנתבעת חייבת להם כספים, הגם שהתובעות לא נשאו בתשלום שכ"ט זה.

מאידך, אם לא יובא סכום זה בחשבון, חבות התובעות לנתבעת תשלומי עודף כמבואר לעיל.

"שכר טרחת עורך- דין בו חייב בעל דין מגיע, כמובן, לבעל הדין שזכה בו, ולא לעורך -הדין שלו" (זוסמן, "סדרי הדין האזרחי" מה' 7 פיסקה 443 עמ' 545, טקסט לה"ש 105).

השאלה היא האם בעל הדין זכאי לגבות שכ"ט מיריבו, גם כאשר אינו נושא בתשלומים בגינם נפסק לכאורה אותו שכ"ט.

תשובה אחת, לגישתי, לשאלה זו ולה שתי פנים, שתוצאתן אחת, כפי שלהלן.

ראשית, חיוב בהוצאות לא נועד להעניש את הצד שהפסיד במשפטו אלא להחזיר לזה שזכה את ההוצאות שהוציא מכיסו לשם ניהול המשפט [ ע"א 161/77 פקיד השומה חיפה נ. פז חברת נפט בע"מ פד"י לא3 עמ' 505].

שנית, שומת הוצאות משפט באה לתת ביטוי לעקרונות של "עשיית עושר ולא במשפט" על מנת להשיב לצד שזכה בדין את הוצאותיו [ עת"מ 10219/02 מסביב לאגם בע"מ ואח' נ. עירית רמת גן ואח', פד"י נז2 עמ' 97 ].