לפני בקשה למחיקת התביעה על הסף ממספר טעמים בהם : התיישנות, העדר יריבות, מניעות ושיהוי, העדר פירוט וטענה בעל פה כנגד מסמך שבכתב.
רקע
נוי פראן מעצבים בע"מ (להלן:
"התובעת / המשיבה"), הינה חברה רשומה בישראל אשר עיסוקה בעבודות עיצוב. בנק הפועלים סניף בבלי (להלן:
"הנתבע/ המבקש"), הינו תאגיד בנקאי כמשמעותו בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981.
בין השנים 1992-2005 ניהלה התובעת את ענייניה הכספיים, בין היתר, באמצעות ח-ן מספר 052845 בסניף 776 של הנתבע. מפעם לפעם נזקקה התובעת להקצאת אשראי לצורך ניהול עניינה הכספיים. משכך, פנתה לנציגי הנתבע על מנת לקבל יעוץ מתוך אמונה והבנה כי התובע חב בחובת אמון ללקוחותיו ומשכך יינתנו השירותים הבנקאיים בתנאי שוק סבירים.
לאור חששותיה של התובעת כי הייעוץ אשר ניתן הינו מטעה אודות מחיריהם של תנאי אשראי גבוהים וגביית ריבית גבוהה, ערכה בדיקה חיצונית באמצעות חברת ניהול ובקרה פיננסי. ממצאי הדו"ח צורפו כנספח א' לכתב התביעה אששו את חשדותיה. לגישתה ממצאי הבדיקה מעלים כי לאורך תקופת ניהול החשבון הועמדו ביטחונות מתאימים הן לכספים הנזילים והן של תוכניות החיסכון השונות ולכן לא היה אמור הנתבע לגבות כל "תוספת סיכון". תוספת ריבית זו גובה הנתבע כנגד סיכון של אי פירעון מצד לקוח אשר אין בידיו את האפשרות להעמיד ביטחונות מספיקים.
לגישת התובעת, מעיון בסעיף 6 לדו"ח הבדיקה עולה כי הנתבע גבה את הריבית הגבוהה ביותר אשר ביכולתו שעמדה בתקופה הרלוונטית על 3%. לדידה גביית ריבית זו הינה בניגוד למצג הבנק כלפיה כ"לקוח מועדף".
יתרה מכך דרש הנתבע לאורך תקופת ניהול החשבון כי יועמדו תוכניות חיסכון כבטחון לחשבון התובעת, אולם לאור טענת התובעת כי לא ניתן לפתוח תוכניות חיסכון על שם החברה נפתחו תוכניות חיסכון על ידי בעלי השליטה כאשר התשלומים החודשיים שולמו על ידי התובעת, תוכניות אילו שועבדו לטובת הנתבע.
מנגד טען הנתבע כי ככל שקיימות עילות שהחלו קודם ליום 02/01/01 הרי שהן התיישנו. יתרה מכך טוען הנתבע כי שתיקתה הממושכת של התובעת מעידה כי אין ממש בתביעתה שהינה עמומה מעורפלת וחסרת פירוט.
אין חולק כי התובעת ניהלה עת חשבונה בסניף 776 בין השנים 1992-2005. משעבר מנהל הבנק לסניפים נוספים העתיקה התובעת את חשבונה ועברה גם היא לאותם הסניפים לאור שביעות רצונם מתפקודו. הנתבע מכחיש כי שימש יועץ של מי מאנשי התובעת. לגישתו לאור העובדה כי אנשי התובעת הינם אדריכלים מלומדים ידעו לכלכל את צעדיהם.
הנתבע מלין על העובדה כי הגשת התביעה נולדה לאור דו"ח הבדיקה האמור ולגישתו המדובר בשיטת "מצליח" ללא כל בסיס ראייתי. באשר לריבית שנגבתה טוען הנתבע כי ריבית זו הייתה ידועה לתובעת ונקבעה בפירוש בהסכמים שבכתב, יתרה מכך לאורך שנות פעילותה לא העלו נציגי התובעת כל טענה או טרוניה באשר לגובה הריבית. יתרה מכך דוחה הנתבע את טענת התובעת לפיה הובטח מעמד מיוחד כלשהו לתובעת.
באשר לתוכניות החיסכון טוען הנתבע כי כאשר נפתחו תוכניות אלו הן נפתחו מרצון חופשי ולא עקב דרישה פסולה של התניית שירות בשירות. יתרה מכך השקיעו נציגי התובעת באפיקי השקעה נוספים בהם ניירות ערך.
דיון
ביום 10/04/08 הגישה הנתבעת בקשה לסילוק התביעה על הסף בה פרסה את טענותיה. ביום 29/05/08 הוגשה תגובה לבקשה ואילו ביום 25/06/08 הוגשה תשובה לתגובה.
מטיעוני ב"כ התובעת המלומד, אני למד כי ענייני ההתיישנות ותוכנית החיסכון מקובלות עליו (בהסתייגות בעניין בקשה לתיקון כתב התביעה) מכאן שהעילות אשר נותרו במחלוקת הינן באשר לגובה הריבית המתייחסת לתוספת הסיכון והקצאת האשראי.
במסגרת זו קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים באשר להבטחה או העדר הבטחה מצד הנתבע לפיה תזכה התובעת לייחס של לקוח מועדף.
מחיקת התביעה על הסף
מקור הסמכות לדון בבקשה זו מכוח תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: התקנות), הוא כי כתב התביעה אינו מגלה עילה. אם התובענה נעדרת עילה יש מקום למחקה על הסף, כדי לא לנהל הליך סרק ועקר, זאת כאשר הפגמים בתובענה אינם ניתנים לתיקון.
הפגם של העדר עילה הוא משמעותי בשני מקרים, כפי שמציין ד"ר י' זוסמן בספרו
"סדר דין אזרחי" ע' 393:
"א. כאשר החסיר התובע עובדה מהותית כמשמעותה בתקנה 71(א) לתקסד"א, ובלעדיה זכותו אינה זכות.
ב. אפילו אם יוכיח התובע את כל העובדות המהותיות, לא יזכה בדין, משום שעובדות אלה אינן מולידות לו זכות, אין לצידו חוק, המטיל על הנתבע את החובה, עקב העובדות המפורשות בכתב התביעה, להיענות לתובע".
רשימת עילות המחיקה שבתקנה 100 איננה רשימה סגורה, וביהמ"ש רשאי, במסגרת סמכותו הטבעית, להיזקק לעילת מחיקה שאיננה מנויה בתקנות, אולם יעשה זאת רק במקרים חריגים, כפי שנקבע בע"א 615/84 -
אברהם מרקוביץ נ' חייא סתם, פ"ד מב (1), 541:
"גם על יסוד הכוחות שהוענקו לבית המשפט מטבע ברייתו מוסמך הוא למחוק כתב תביעה. אך זהו צעד מרחיק לכת, אשר בית המשפט ינקוט בו (מעבר לעילות המצויות בתקנה 100 הנ"ל) רק במקרים חריגים, כאשר נסיבות מיוחדות מצדיקות ומחייבות זאת" (שם, 545).
השימוש בסמכות המחיקה מחמת היעדר עילה ייעשה רק במקרים בהם התובענה איננה ניתנת לתיקון, ע"א 556/84
קומפני פריזיין דה נ' שמואל פלאטו שרון, פ"ד לט (2), 529 :