החלטה בתיק א 10207/06

בפניי בקשתו של התובע (להלן המבקש), לעשות שימוש בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי ולהורות על ביטול ההחלטה מיום  14.6.06, לפיה נמחקה התביעה אותה הגיש.

לטענתו, הדרך לביטול החלטה על פי צד אחד מסורה לשיקול דעתה של הערכאה שנתנה את ההחלטה וכי הוכרו שתי עילות ביטול אפשריות: הראשונה, ביטול מחובת הצדק, הנגועה בפגם הנובע מהיעדר המצאה כדין למבקש ובה קיים לערכאה הרלוונטית מרווח צר יחסית של שיקול דעת וככלל עליה להיעתר לבקשת הביטול  והשנייה בה הערכאה הרלוונטית הגיעה למסקנה בנסיבות המיוחדות של המקרה, כי מן הראוי להביא לביטולה מאחר ולגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת.

בין אם מדובר בבקשה לביטול ההחלטה ע"פ העילה הראשונה ובין אם ע"פ העילה השנייה, ההתייחסות לבקשה צריכה להיעשות על רקע ההכרה בזכות הגישה לערכאות, כזכות  בעלת אופי חוקתי שלא ניתן לפגוע בה, אלא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש.

לטענתו, מסר שתי כתובות להמצאת כתבי בי דין, האחת במקום מגוריו בה מופיע על תיבת הדואר השם "חיים אבני" והשנייה במקום העסק.

במקרה בו נשלח הדואר אליו בצירוף השם חיים אבני, קיבל את הדואר ובאותו מקרה שלא הוסף שם זה, חזר הדואר בצירוף ההערה "לא ידוע". הדבר נכון, גם  לגבי כתובת העסק ובאם בנוסף על שמו היה מצוין שם העסק, הדואר היה מתקבל אצלו. מאישור המסירה שצירף המשיב, מעלה כי הדואר הופנה אליו מבלי שצוין שם העסק.

משכך, לא ביצע המשיב מסירות כדין של כתב ההגנה ו/או גילוי המסמכים והשאלון ואף לא בקשת המחיקה ומשכך מתקיימת עילת הביטול הראשונה שמקורה בחובת הצדק.

לטענת המשיב, יש לדחות את הבקשה בטענה שהיא כוללת עובדות שגויות ובלתי נכונות המנוגדות למציאות.

כתב ההגנה נשלח למבקש בדואר רשום  לכתובת הנכונה קרי לכתובת העסק, אולם לא נמסר לידי המבקש מהטעם "לא ידוע", למרות שעל המעטפה צוינה הכתובת המלאה לרבות שם העסק.

בדיון ביום 23.4.06, משהוסבה תשומת לבו של בית המשפט לעובדה כי המבקש לא ציין את מקום מגוריו בניגוד לתקנה 9 לתקנות סדר הדין האזרחי, ציין המבקש את כתובתו, אולם אין אמת בטענתו כי בנוסף לכתובת האמורה היה אמור להיות הציון "אצל חיים אבני".

המשיב שלח למבקש, תצהיר גילוי מסמכים מטעמו ודרש להמציא לו העתקים ממסמכים ספציפיים שנדרשו לו לניהול הגנתו, אולם הדרישה חזרה למשיב בצירוף ההערה "לא ידוע".

בנסיבות אלה, עתר המשיב ביום 25.5.06 בבש"א 164051/06 למחיקת התביעה על הסף בהתאם לתקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי.

ביום 14.6.06 נעתר בית המשפט לבקשה והורה על מחיקת התביעה לאחר שהבקשה הומצאה למבקש.

לטענתו, המבקש מסיבה כלשהי מבקש להסתיר את מקום מגוריו ומוסר לבית המשפט כתובות שונות להמצאת כתבי בי דין. מחדליו בהמצאת הכתובת המדויקת, הם שגרמו באופן ישיר לחוסר היכולת לקדם את ניהול התיק ולמחיקת התביעה ובשל כך לא קמה למבקש כל עילה לביטול ההחלטה "מחובת הצדק".

דיון

הלכה היא כי כאשר פסק דין שניתן במעמד צד אחד פגום, והפגם נובע מהיעדר המצאה כדין למבקש, יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה.

הלכה זו נסמכת על ההשקפה, שלפיה בעל דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר למתן פסק הדין. ביטול שכזה נעשה "מתוך חובת הצדק".

"פסק דין אשר ניתן שלא כהלכה...רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק ex debito justitiae. פסק דין כזה פגום הנהו, ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין, שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה".

(ראה לעניין זה את ספרו של הנשיא אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, בעמ' 282 ר' גם פסק דינו של כב' השופט ארבל בבר"ע (ת"א ) 002411/02 בנק לאומי לישראל בע"מ נגד מיכאלי (טרם פורסם).

ויפים לעניין זה גם דבריו של כב' הש' מצא בע"א 5000/92 - יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני ואח', פ"ד מח(1), בעמ' 835-836 אשר קבע שם לאמור: