המשיבות הגישו כנגד המבקשים, תובענה לתשלום הסך של 2,545,365 ש"ח.
התובענה הוגשה בסדר דין מקוצר.
לטענת התובעות, הן הינן הבעלים של מרכז מסחרי הבנוי ברחובות, הידוע בשם אמריקן סיטי. המבקשים הינם חברה ומנהלה, המבקשת מס' 1 (להלן: "המבקשת"), רכשה יחידה במרכז המסחרי, למטרת פתיחת בית קפה וכן שתי חנויות.
בין הצדדים נכרתו הסכמות שונות כמפורט בהסכם ובכתב התביעה, המבקשת הפרה את ההסכמות השונות, לא קיבלה את החזקה בנכס, לא שילמה את מלוא התמורה, תוך שהיא טוענת, שהעיכוב בתשלום נובע מהעניינים הקשורים לבנק דיסקונט.
בסופו של דבר, נותרה המבקשת חייבת למשיבות את הסך של 1,861,846 ש"ח, בצירוף מע"מ כחוק, וכן פיצוי מוסכם בשיעור 12.5% מהתמורה בצירוף מע"מ, ובסך הכל מתקבל הסכום התביעה.
המבקש מס' 2, ערב לחיובי המבקשת, ומכאן התובענה.
המבקשים התלוננו כנגד התובענה, והעלו שורה של טענות.
לשיטת המבקשים, המשיבות ניהלו איתם משא ומתן בחוסר תום לב, הטעו אותם במכוון ואף הפרו את ההסכם הפרה יסודית.
המשיבות ניהלו משא פרסום לפרויקט אמריקן סיטי, במסגרתו, התחייבו לתשואה מסוימת, כשאותה תשואה, שהייתה אמורה להיות משולמת על פני תקופת מינימום של שלוש שנים, ובשיעור של 12% לפחות ממחיר הרכישה, תהווה חלק מתשלום התמורה החוזית.
עוד טענו המבקשים, כי הובטח להם שהיחידה אותה הם רכשו, כבר הושכרה כבית קפה לאר קפה, פירמה ידועה ומוכרת, לתקופה של 3 שנים, עם אופציה ל- 7 שנים, בדמי שכירות חודשיים בשיעור של 9,416 דולר בצירוף מע"מ, ואף הוצג בפני המבקש מס' 2, חלק מהסכם השכירות.
בהמשך תוקן דמי השכירות והועמד על סך של 5,320 דולר, בצירוף מע"מ, אך סכום זה עדיין היווה סך השווה ל- 12% ממחיר הרכישה, כך שמהבחינה הזו לא הייתה כל בעיה.
בהסתמך על כל אותם מצגים, התקשרו המבקשים עם המשיבות בהסכם, כשהודגש, שאלמלא ההתחייבות לדמי שכירות שיכסו את התשלומים, כמתואר לעיל, ואותה התקשרות עם אר קפה, לא היו המבקשים מתקשרים בהסכם הרכישה.
בדיעבד, הסתבר, שההסכם עם אר קפה בוטל, ולא הועבר ולו תשלום אחד על חשבון דמי השכירות, כפי ההתחייבות.
המשיבות נמנעו מלהעביר הסכם שכירות חתום, ובפועל רק בחלוף מספר חודשים הועבר הסכם עם חברה אחרת לחלוטין, הסכם שנחתם בלא הסכמת המבקשים, ובלא ידיעתם, וההסכם החדש נחתם, תוך שהמשיבות יודעות היטב, שקיימות בעיות עם אר קפה, ומעלימות נתון זה מהמבקשים.
בבירור שערך מנהל המבקשת בשטח, הרי שהוא מצא במקום שמתנהל בית קפה "עלוב" (כך הגדרתו), בשם קפה ונילה, מבלי שבוצעו בנכס שיפורים כלשהם (וכזכור על פי ההצהרות, הייתה אר קפה אמורה לבצע במקום שיפוצים נרחבים, בשווי של כ- 137,000 דולר בצירוף מע"מ). לא יצאו ימים רבים, וגם אותו "קפה עלוב", עזב את המקום, ובמקומו, הוכנסה חנות דברי סדקית, כחלק ממהפך שחל באופיו של הקניון, שבמקום להיות קניון מפואר, הפך להיות בזאר עלוב.
המשיבות נמנעו ממסירת פרטי אותו שוכר למבקשים, למעשה, זהותו לא ידועה להם עד היום.
המבקש מס' 2 עוד הוסיף וטען, כי לא חתם באופן אישי על מסמכים מול המשיבות, וכי כל חתימותיו נעשו בכשירותו כמנהל החברה, ותו לא.
התקיים דיון במעמד הצדדים, שבמהלכו, נחקר המבקש מס' 2, ולאחר חקירתו, סיכמו הצדדים את טענותיהם.
מאחר וסברתי שראוי ונכון ליתן רשות להתגונן, הצעתי למשיבות להסכים לכך, עו"ד שמרלינג ביקש ארכה על מנת להתייעץ בעניין זה, והתחייב להמציא הודעה ללשכתי, עד ליום 16.6.05, בפועל, למרבה הצער, לא הומצאה הודעה משום מה עד היום.