החלטה בתיק 03-13278-07-1

1. בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי שיעור הריבית על הלוואה שניתנה מכוח חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג-1993 (להלן: " החוק") הינו בסך של 15.817%.

לפני השאלה האם יש להשית את חיוב המע"מ על ההלוואה על הזוכה, או שמא על החייב.

עיקרי העובדות הצריכות לענין

2. בתאריך 31.5.2005 קיבל החייב מהזוכה הלוואה דולרית חוץ-בנקאית בסך של 80,000 דולר.

כבטוחה להלוואה נרשמה משכנתא על המקרקעין של החייב הידועים כחלק מספר 1015 דף 135 (חלקה 97 בגוש 30048), על סך של 80,000 דולר.

בתאריך 26.7.2006 פרע החייב סך של 9,288 דולר במזומן (בשקלים: 41,015.80 ש"ח), ועל כך אין מחלוקת.

החייב לא פרע את יתרת ההלוואה ומשכך נפתחו נגדו הליכי ההוצאה לפועל.

כאמור, הצדדים פנו לבית המשפט המחוזי בירושלים בה"פ (י-ם) 8105/09 (להלן: " פסק הדין"), בו קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופט (כתוארו אז) י' שפירא) את טענת החייב וקבע כי ההלוואה תוחזר לפי השיעור המקסימאלי המותר בחוק (שיעור עלות האשראי המרבי), כאשר הריבית תעמוד על סך של 15.817%. כמו כן, בוטלה ריבית הפיגורים בשיעור של 20% שנקבעה בהסכם.

כעת, הצדדים חלוקים ביניהם כאמור, בשאלת החבות בתשלום המע"מ שדורשת הזוכה מהחייב.

עיקרי טענות הצדדים

3. החייב טוען כי בפסק הדין נקבע שעליו לשלם לזוכה את החוב בתוספת שיעור ריבית מירבית של 15.817%, כאשר חיוב זה טומן בחובו את כל התוספות שחלות על חובו של החייב לשם פירעון יתרת חוב ההלוואה ועל-כן אין להשית עליו את חיוב המע"מ.

4. הזוכה טוענת כי המע"מ אינו תשלום הנגבה עבורה. לטענתה, מדובר במס שהזוכה מהווה צינור לגבייתו מאת החייב ועליה להעביר את המע"מ ישירות לידי רשויות המס. הזוכה טוענת כי אין לה שיקול דעת האם לגבות את המס מהחייב או אם לאו, וכי בנסיבות אלו אין מקום להשית עליה את חיוב המע"מ, במיוחד לאחר שהצדדים הסכימו מפורשות בהסכם ההלוואה כי החייב ישא בחבות זו.

דיון

5. דין טענת החייב לעניין חיובו במע"מ, להתקבל.

ראשית יצויין כי ככלל, החבות במע"מ הינה חבותו של מעניק השירות ובמקרה דנן, של הזוכה.

וכך קובעת הוראת סעיף 16 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975:

"אלה חייבים בתשלום המס:

(1) ...

(2) בשירות - נותן השירות".