החלטה בתביעה למתן סעד הצהרתי לבעלות במקרקעין כשאינם בני משפחה

בפני תביעת המשיבים למתן סעד הצהרתי.

המבקשת היא אלמנתו של אחיו של משיב 1, מר ס.ל. ז"ל.

המשיבים הם בעל ואישה.

בכתב התביעה התבקש בית המשפט להצהיר כי המקרקעין הידועים כגוש ------ חלקה -- המצויים ברח' -----  -- ואשר הזכויות בהם רשומות על שם המבקשת, וכן מקרקעין הידועים כגוש ------ חלקה --, מגרש עליו נבנה בית מגורים בן 4 קומות ב------, אשר מחצית הזכויות בהם רשומות על שם המבקשת - הם בבעלות המשיבים.

המבקשת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף. נטען כי התביעה עניינה בעלות במקרקעין, ומשכך הסמכות היא לבית המשפט המחוזי. נוסף על כך נטען כי יש להורות על מחיקת העִזבון מכתב התביעה מאחר ולא קיים עִזבון בתיק זה, הואיל והמבקשת היא אלמנת המנוח ויורשת בלעדית על-פי דין כפי הוראות צו ירושה מיום 04.07.2013. נטען כי בין הצדדים אין כל קִרבה משפחתית ואין המדובר בסכסוך משפחתי. בנסיבות אלו נטען כי לבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות לדון בתובענה. נטענו טענות נוספות אשר נוגעות לגופם של הצדדים לסיכויי הצלחת התביעה ולמאזן הנוחות, אך אין טענות אלו רלוונטיות למחלוקת שבפני, שעניינה סמכות בית משפט זה לדון בתובענה.

בהתאם להחלטה שניתנה, המשיבים התבקשו להגיש תגובתם לבקשה.

בתגובת המשיבים נטען כי לבית משפט זה הסמכות העניינית והבלעדית לדון בתובענה הואיל והמדובר בתביעה אשר צד לה הוא העִזבון, והמדובר בסכסוך משפחתי.

לאחר שעיינתי בעמדות שני הצדדים, מצאתי כי הסמכות לדון בתובענה דנן נתונה לבית משפט זה.