החלטה בשאלת סמכות ביהמ"ש להסדיר את הקשר בין הורה לבין ילדיו בתקופת צו ההגנה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת ש. היימן) מיום 31/1/19 בתיק ה"ט 53108-11-18, במסגרתה נתן בית משפט קמא תוקף של החלטה זמנית להמלצות שבאו בגדרי תסקיר עו"ס לסדרי דין מאותו יום ולפיהן:

א.א' בנם הקטין של הצדדים, יליד 2011, ימשיך לשהות במשמורתה הזמנית של אמו המשיבה, כל עוד האם שוהה במקלט לנשים נפגעות אלימות. המשמורת הקבועה תישקל לאחר שיתבצע אבחון המסוגלות ההורית, כאשר בעוד שבוע יופנו הצדדים לפסיכולוג, מר ירון כרסנטי, שיבצע את האבחון כאשר עלותו של זה היא 6,100 ₪ לכל הורה.

ב.זמני השהות של א' עם אביו המבקש יתקיימו בימי ב' ו-ה' באמצעות מרכז הקשר ב**** *****, בו יתבצעו המעברים בין צוות המקלט למשיב.

לגבי יציאה של א' לבית המשפחה בישוב **** בסופי השבוע למעט הקרוב (שחלף כבר), כאשר האב אמור לשהות בו, הרי שהסדר זה ייקבע בהמשך עם צוות המקלט בו שוהים האם והקטין ועדכון לגבי זה יימסר לבית משפט קמא.

ג.אין מניעה כי בשלב בו נמצאת המשיבה במקלט לנשים נפגעות אלימות, ישוב המבקש לבית המשפחה ב****.

כאמור, החלטה זו ניתנה במסגרת פתקית, הובהר בה כי היא זמנית כשם שמתחייב גם מההמלצות שבאו במסגרת התסקיר. ההחלטה ניתנה במסגרת ה"ט 53108-11-18 - תובענה לצו הגנה על פי חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991 (להלן: חוק למניעת אלימות במשפחה), אשר נפתח ביום 22/11/18 ובמסגרתו ניתן ביום 26/11/18 במעמד שני הצדדים ובהסכמתם צו הגנה למשך 60 ימים המונע משניהם להטריד זה את זו. טרם פקיעת הצו, פנתה המשיבה לבית משפט קמא בבקשה נוספת לצו הגנה מיום 21/1/19 בתיק -ה"ט 52023-01-19.

למען שלמות התמונה יצוין כי לצדדים בת נוספת שהוצאה ממשמורתם, במסגרת תיק נזקקות, והיא שוהה כיום אצל דודה.

אין זה המקום להתעכב על נימוקי הבקשה השנייה לצו הגנה והרקע הנטען להגשתה, אולם ראוי לציין כי ביום 27/1/19 התקיים דיון במסגרת אותה בקשה במעמד שני הצדדים אשר ביקשו לקבוע מועד לאישור הסכם המתגבש ביניהם וזאת ליום 3/2/19, כאשר המשיבה ביקשה 7 ימים לשם גיבוש פרטים אחרונים להסכם ולשם התייעצות. במסגרת ההחלטה שניתנה באותו יום, ציין בית משפט קמא, כי הוגשה לפניו חוות דעת מטעם מנהלת היחידה למניעת אלימות במועצה אזורית ***, אשר המליצה על הפרדה בין הצדדים ובה צוין בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, כי הם מתריעים ומבקשים בכל לשון של בקשה, את הגנת המשטרה לאשה ולשני בני הזוג זה מזו. הוסיף בית משפט קמא וציין באותה החלטה, כי הוא התרשם מרמת הקונפליקט הגבוהה שבין הצדדים וכי יש מקום להמשך קיומו של צו ההגנה לתקופה מוגבלת עד לאישור ההסכם ביום 3/2/19, זאת על מנת שיתאפשר לצדדים גיבוש הפרטים האחרונים לנוכח המצב "הנפיץ" ביניהם. בית משפט קמא חתם את החלטתו במילים אלה: "ככל ויתברר ביום 3/2/19 כי הצדדים לא השכילו לגבש הסכם כולל, תינתן החלטה לפיה הצדדים יחלקו את זמני השהות בבית בהתאם לזמני השהות שלהם עם הקטין שיורחבו גם ללינה של האב עם הקטין".

בהמשך, הגיש המבקש לפני בית משפט קמא בקשה דחופה ובהולה לאכיפת הסדרי הראיה ובית משפט קמא ביקש באותו יום, 28/1/19, את תגובת המשיבה עד ליום 30/1/19. בתגובתה ציינה המשיבה כי בעקבות חזרת המשיב למגורים בבית, על אף צו ההגנה שאוסר עליו כך, פנתה היא לרווחה והומלץ לה לפנות למעון לנשים בסיכון, והיא פעלה בהתאם. על כן ביקשה להמתין להמלצות הרווחה בעניין הסדרי הראיה וכי המשיב יפנה את הבית, משהיא מתלבטת לגבי אפשרות חזרתה לשם.

בעקבות כך ובעקבות התסקיר שהוגש ניתנה החלטת בית משפט קמא מיום 31/1/19 נשוא בקשת רשות הערעור כאשר המבקש טוען כי בית משפט קמא לא דן בבקשות שהגיש לקיום הסדרי ראיה ולמשמורת זמנית על א', לאחר שהוא נלקח על ידי המשיבה למקלט. דומה כי בקשת רשות הערעור מופנית דווקא כלפי החלטות אחרות של בית משפט קמא, ובמיוחד לזו מיום 30/1/19 בהתייחס לבקשת המשיב לקביעת משמורת זמנית על א'. בית משפט קמא ציין בהחלטתו זו כי לא ניתן להגיש את הבקשה במסגרת "צו הגנה" ובמקום אחר צוין על ידי מזכירות בית משפט קמא, כי "יש להגיש הליך בעניין קטינים ולהגיש שם את הבקשה".