החלטה בעניין של ניכור הורי של קטינה מאביה לאחר שנשלחה לאבחון אצל מומחה

האפוטרופא לדין לקטינה – עורכת דין מרב פלד

החלטה

זה עתה מלאה שנה לפגישותיי השונות עם הצדדים ולהבנתי פרוטוקול זה הוא השישי או השביעי מאלו המתבררים בפניי בעניינם של הצדדים.

השאלה עוסקת בשנים, הבה נאמר כחמש שנים ויותר, בהן בתו של האב קטינה ילידת מאי 2006, אינה בקשר עם אביה.

יכול אני לומר גם שהמקרה העצוב שלפניי, על המסה שהוא צובר, הוא אחת הדוגמאות היותר טובות לצורך אשר הובע גם בנוהל אשר יצא תחת ידי נשיאת בית המשפט העליון, לטיפול דחוף ומהיר בניתוק קשר טרם תצמח הבעיה ותהפוך למה שכינה הפסיכיאטר שהעיד בפניי היום – "בעיה כרונית".

בצדק אמר הפסיכיאטר כי בעיות כרוניות קשה מאוד להביע על תיקונן.

הבה נתחיל לעת הזו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר ניתן על-ידי כבוד סגן הנשיא, השופט שוחט ביום 05.03.2020.

כבוד סגן הנשיא לא קיבל את דעתי כי מי שצריך לחוות דעתו לטפל בקטינה הוא מומחה אחר מזה המצוי בית החולים "שלוותא" (שם, בעמוד 19, החל משורה 16 ואילך) ואת הוראותיו של בית המשפט המחוזי יש לכבד בין אם היו הם בהסכמה, בין אם לא היו הם בהסכמת הצדדים, בין אם סברתי אחרת ובין אם לאו.

קבע בית המשפט המחוזי: "עדיין לטובת הקטינה יש לברר אם אותו סירוב עיקש (של הקטינה) להיפגש עמו (עם האב) נובע מתחלואה נפשית של פוסט טראומה מלאה או חלקית או לחילופין מאומניפוטנציה שפיתחה (הקטינה) ... אבל אין חולק כי טיפול חייב להינתן משום שמדובר בתפיסת עולם הרסנית שאם לא תטופל תלווה את הקטינה גם בחייה הבוגרים ותגבה ממנה ומן הסובבים מחיר כבד".

אל יגיד האומר כי כוונת בית המשפט המחוזי היתה רק לאומניפוטנציה ולא לפוסט טראומה, שהרי הפסיכיאטר הנכבד שהעיד היום קבע במפורש כי טיפול צריך להיות גם בפוסט טראומה ולדעתו שותפה גם האפוטרופא לדין לקטינה.

בעמוד 19, משורה 10 הורה לי בית המשפט המחוזי להמשיך וליתן הוראות מתאימות בהתאם להתפתחויות המובאות בפניי אף ליתן הוראות שיידרשו בעקבות תוצאות האבחון, יהיו אשר יהיו ומעקב אחר ביצוען (וראה בעמוד 19, משורה 11).