החלטה בעניין סדרי דיון בתביעת פינוי

בענין: סדרי הדיון בתביעת פינוי

1. התביעה שלפניי הוגשה בהתאם להוראות פרק טז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 לבית המשפט השלום. התובע - אבי בעלה (לשעבר) של הנתבעת טוען, כי הנתבעת מסרבת לפנות נכס מקרקעין המצוי בבעלותו בו היא מתגוררת מתחילת שנת 2002.
2. בהחלטה מיום 7.2.2021 קבע בית המשפט, כי הסמכות לדון בהליך זה - בשים לב לקרבת המשפחה בין בעלי הדין ולהיותה של עילת התביעה סכסוך בתוך המשפחה - לבית המשפט לענייני משפחה.

בהתאם הועבר ההליך לבית משפט זה.

3. תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 שינו את ההתייחסות לתביעה לפינוי מושכר ונקבע, בתקנות 82-78, כי תביעה לפינוי מושכר היא תביעה שתתברר במסלול של דיון מהיר.
4. לטענת התובע, יש לדון בתביעה זו בנפרד מהתביעה הרכושית שהגישה האישה במסגרתה טענה, בין היתר, לזכויות בנכס המקרקעין ממנו מבוקש לפנותה.
5. בדיון שהתקיים ביום 6.5.2021 טענו באי כח הצדדים בענין זה וניתנה להם שהות להגיש השלמת טיעון ופסיקה רלבנטית.
6. התובע הגיש השלמת טיעון ועמד על המשמעות של ניהול הליך מהיר; טען להעדר זכויות של הנתבעת בנכס ולנזק הכספי הנגרם לו.
7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בפסיקה הרלבנטית ובחנתי את טיבם של ההליכים, ואת המשמעות שיש ליתן להיות הצדדים בני משפחה וניהולו של ההליך בבית משפט זה, החלטתי להורות על דיון מאוחד בכל ההליכים.

אסביר:

8. תקנה 1 לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020, קובעת כי תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 יחולו על הליכים בבית משפט לענייני משפחה בשינויים המחויבים לפי העניין, אלא אם כן נקבע אחרת; וכי בית המשפט רשאי לסטות מהוראות סדר הדין האזרחי ולנהוג בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק לפי סעיף 8 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995.

סעיף זה מורה, בין היתר, כי בכל הנוגע לסדרי דין ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק.

9. עוד קובעות התקנות האמורות, כי בית המשפט לענייני משפחה אחראי על ניהול ההליך השיפוטי גם לשם צמצום ההתדיינות השיפוטית בין בעלי הדין שהם משפחה אחת במטרה להגיע לסיום הסכסוך ביניהם וכן ליישבו בדרכי שלום אם ניתן, תוך התחשבות במכלול ההיבטים הקשורים לסכסוך המשפחתי.
10. בתביעה שלפניי טוען התובע, כי הנתבעת ובעלה דאז (בנו של התובע) התגוררו בנכס המקרקעין הרשום על שמו ונבנה על ידו, משך כ-18 שנים באישורו והרשאתו, וכי על אף שניתנה לנתבעת הודעת פינוי היא מסרבת לפנות את הנכס.
11. הנתבעת טענה, כי היא בעלת זכויות כנכס וכי הנכס נבנה ויועד לה ולבעלה וכי פינויה חייב להיות מבוצע תחת פיצוי שמקורו באינטרס ההסתמכות.
12. אם כך, מובן, כי בירור הטענות חייב להתבצע במאוחד, וכי דיון בטענותיו של התובע בכל הנוגע לזכותו לפנות את הנתבעת מהנכס במנותק מטענות הנתבעת לזכותה בנכס יוביל להצגה חלקית של הדברים; הכרעה בהתבסס על תמונה חלקית; חוסר יעילות ובזבוז זמן שיפוטי.
13. אוסיף, כי במהות, לא מדובר בתביעה לפינוי מושכר שחוסה תחת הוראות פרק יב' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 הן מאחר והנכס מעולם לא הושכר לנתבעת והיא אינה במעמד של שוכרת (והדברים עולים מהנטען בכתב התביעה במפורש, שכן התובע עומד על כך שהנתבעת היתה ברת רשות ולא נגבו דמי שכירות) והן לאור טיבם של היחסים בין הצדדים.