החלטה בעניין מעבר זמני של אם עם קטינה עקב מלחמת חרבות ברזל

לפניי בקשת האב להורות לאם להשיב את הקטינה לנהריה, מקום מגוריה.

האם עברה ל[עיר בשרון] ביום 22/10/23 והודיעה על כך לאב. היא מנמקת את המעבר הזמני בחרדות של הקטינה עקב האזעקות והדי הפיצוצים, טוענת כי העו"ס אישרה לה המעבר, וכעת צירפה המלצה בדיעבד של המטפל בהדרכה ההורית לשוב לנהריה רק בתום המצב הקיים היום.

האפוטרופסה לדין תומכת בהשבת הקטינה לנהריה, מציינת כי אין הוראת פינוי לעיר נהריה, כי המפגשים הקצרצרים, כפי שהתקיימו עד עתה, חסרי משמעות ופוגעים בקשר אב-בת, וכי לאחר 2-3 מפגשים במרכז הקשר ישהה האב עם הבת בימים שנקבעו מהמסגרת עד 19:00.

בין הצדדים מחלוקת על [הושמט], וזו משפיעה על זמני השהות, המתקיימים בקושי רב, ללא לינה, במקום ציבורי ובנוכחות האם. לפני המעבר ניתנה החלטה על חזרה למרכז הקשר למשך 2-3 מפגשים ולאחר מכן עדכון וקבלת המלצה לשינוי (החלטה מיום 25/10/23).

כעת האב מגוייס למילואים מיום תחילת המלחמה, אך חוזר כל יום מהמרכז לביתו. בהצעת האם ולאחר תגובת האב נפגש עם הקטינה בגן ציבורי ב[עיר בשרון], לפי החלטתי מיום 26/10/23. העו"ס לסדרי הדין שנתבקשה להגיש עדכון המליצה על מפגשים כאלה שלוש פעמים בשבוע, ומתגובות ההורים והתסקיר מיום 30/10/23 הבנתי כי כך היה, ואחד המפגשים אף התמשך כשעה.

ניתנה להורים זכות תגובה לתסקיר, האב עמד על דרישתו להשבת הקטינה לנהריה, וטען כי הוא מתנייד בתחבורה ציבורית, רכבות ואוטובוסים, דבר המקשה עליו מאד ומחסיר ממנו שעות מנוחה בימי המילואים. האב ציין גם את חשיבות שובה של הקטינה לגן, אשר יועיל לה כמו לילדים האחרים. האב ציין מפגש הגננת עם הילדים, בו השתתפה הקטינה וגם הוא בזום, וניתן היה לראות כי שמחה מכך.